עוטף שדרות

אני יודע שלפני שתלכו לפאנקפה, קפה-מסעדה ששוכן במושב מבקיעים, עשר דקות דרומה מאשקלון, אצטרך לשכנע אתכם להניע את הרכב ולנסוע לשם. אחרי הכל, אם אינכם תושבי הדרום, למה לכם בכלל לעשות את זה?

הסיבה הפשוטה ביותר היא שזה פשוט אחלה מקום. כשהגענו לשם, ידידי הג'מוס עב הבשר ובור בלי תחתית ואנוכי, הוקרנו משחקי ליגת האלופות בבר הפנימי. הדילמה קשה היתה, כי מצד אחד לא מוותרים על כדורגל ומצד שני חבל לפספס ערב קריר של אוקטובר שבו ניתן לשבת בחוץ ולפלרטט עם הבריזה הנעימה. מה עשינו? פשוט מאוד - ישבנו בחוץ והצצנו אל עבר ביצועיהם של רונאלדיניו, מסי וברצלונה, בעודנו טוחנים סטייק מצוין, מנגבים חומוס ושותים יין אדום המשמח לבב אנוש.

עכשיו, אני יודע שרובכם לא פילנתרופים, אבל אזור הדרום (פאנקפה שוכן עשר דקות צפונה משדרות) קופח מאוד בשנה האחרונה. הקסאמים, התדמית והבהלה גרמו לישראלים לנדוד צפונה בסופי שבוע ולטייל באזור הגליל. רצועת מישור החוף שלנו, שמשתרכת עד עזה, יפה לא פחות בדרומה, עם הדיונות הזהובות והמרחבים. סופי שבוע הם בהחלט הזדמנות לעשות טיול ולהכיר קצת מקומות שאנשים חיים בהם למרות הקשיים ולמרות המגבלות. פאנקפה שוכן על הכביש הראשי, 50 דקות בלבד מתל אביב, פתוח בסופי שבוע ודואג שאם כבר החלטתם לרדת דרומה, יהיה לכם גם מה לאכול, לשתות ולראות.

מדובר במקום די טרי שהוקם על-ידי שני שותפים. עם אחד מהם, חני (בצירה) תפסנו דיבור. בחור צעיר, נחמד ולא מתיימר, שלא ניסה לעשות עלינו פוזה. איש פשוט שמכוון גבוה עם הרבה צנעה וחוץ מזה הוא מאד אוהב כדורגל.

פתחנו עם מנת חומוס-טחינה (16 שקל), רצועות פילה עוף בשומשום (22 שקל) ואורז בסגנון מזרחי (14 שקל). משם המשכנו עם מרק הגולאש המצוין, גאוות המקום (26 שקל), סטייק אנטרקוט מיושן (69 שקל) ומנה מצוינת של קבבוני טלה שלוו בצלוחית טחינה (35 שקל). כל המנות הללו נתנו לנו טעם של עוד, ולכן לקחנו עוד - אחלה סופלה שוקולד שעשוי במקום (26 שקל) ופאי תפוחים באפיה ביתית (24 שקל). שניהם מוגשים עם כדור גלידה.

היתה לנו חוויה מרנינה וכפי שראיתם גם המחירים רחוקים מלהבהיל. איפה תמצאו סטייק (וסטייק טוב) ב-69 שקל, או מנת שניצלונים גדושה ב-22 שקל? כמו שאמרנו, לחני אין יותר מדי קטע. שותפו והוא רק רוצים להצליח ולכן פשוט מתאימים את המקום ללקוחות. במקום נערכה גם מסיבת יום הולדת לאחת הקרואות ואני עוד אמרתי לג'מוס (אני חושב שחני שמע) שאם לי היו עושים את הדבר הזה, שבו כל המלצרים באים ושרים "היום יום הולדת", הייתי קופץ מהחלון. לשמחתי כל הטקס הנורא הזה לא היה לכבודי, ואני רק התרכזתי בלראות את בארסה מבקיעה את השני לרשת של שטוטגרט. כשנגמר המשחק נגמר לנו גם המקום בבטן והתחלנו לעלות צפונה. הג'מוס ואני הימרנו על הנסיעה חזרה. 50 דקות גג בלי פקקים. עכשיו תעשו חשבון: יורדים ביום שישי, עושים קניות כדי לעזור לתושבי שדרות ועוטף עזה, חוזרים למעלה, על הדרך אוכלים בפאנקפה, והביתה, מה רע? תסכימו אתי שזו תוכנית מנצחת. לנו היה כיף.