אושר רישום סימן המסחר "סבון של פעם"

בית המשפט העליון דחה ערעור של יצרן סבון, יהודה מלכי, על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד"ר מאיר נועם, כי סימן המסחר "סבון של פעם" לא יירשם על שמו של מלכי אלא על שם חברת סבון של פעם (2000). השופטים איילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס ויוסף אלון חייבו את מלכי לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.

מלכי הגיש את בקשתו לרישום הסימן על שמו במאי 2000. חברה סבון של פעם (2000) הגישה את הבקשה שלושה חודשים אחריו.

שיטות טבעיות ועתיקות

מלכי טען לפני הרשם כי הוא בן למשפחת יצרני סבונים, שבמשך דורות מייצרים סבונים בשיטות טבעיות ועתיקות "של פעם". לטענתו, הוא משתמש בסימן "סבון של פעם" לפחות משנת 1966. עד אמצע שנות השמונים מכר את הסבונים שייצר בתפזורת, בכלי שאליו הוצמד הכיתוב "'ירדן' - סבון של פעם". מ-1986 שיווק את מוצרי הסבון שלו באריזות יחידניות, שעליהן מוטבע הסימן ובו אותו כיתוב. מלכי טען כי הסבונים הקרויים, לדבריו, "ירדן - סבון של פעם" מהווים כ-40% מכלל מכירות מוצריו.

בלוקים של סבון


לעומתו טענה חברת סבון של פעם (2000) כי בשנת 1997 פתחה ברחוב שינקין בתל אביב חנות ראשונה לממכר סבונים תחת השם "סבון של פעם". ייחודה של החנות הוא בסבונים הרבועים הנמכרים באמצעות חיתוך של בלוק, בדומה לדרך שבה נמכרו סבונים בעבר. הצלחת החנות הראשונה הביאה לפתיחת חנויות נוספות תחת השם "סבון של פעם". לטענתה, גדלו מחזורי המכירות שלה בהדרגה, ממאות אלפי ש"ח בשנת 1997 ל-13 מיליון ש"ח בשנת 2003.

החברה טענה כי מחזורי המכירות הללו מוכיחים כי השם "סבון של פעם" הפך בארץ למותג המזוהה איתה, עם מוצריה ועם חנויותיה. היא הדגישה כי כל המוצרים שנמכרים בחנויותיה נושאים את הסימן "סבון של פעם". עוד טענה כי השקיעה מאות אלפי ש"ח בפרסום, בקידום מכירות, ובהחדרת המותג.

שימוש חלקי ומשני

הרשם הכריע לטובת החברה. הוא קבע כי אומנם לא הוכח שמלכי פעל בחוסר תום לב כשבחר בסימן המסחר, כיוון שהוא מוכר את מוצריו קרוב ל-30 שנה. עם זאת מתברר שבשנים ההן עשה רק שימוש חלקי, משני ומצומצם בסימן. את השימוש המשמעותי במילים "סבון של פעם" החל לעשות רק לאחר שנוצר המוניטין של חברת סבון של פעם (2000).

נרשם קודם

בערעור שהגיש מלכי לבית המשפט העליון טען כי החלטת הרשם פוגעת בחוש הצדק, כיוון שהיא מנשלת אדם מסימן מסחר שבו עשה שימוש כמעט 40 שנה. הוא גם טען כי בקשתו לרישום סימן המסחר הוגשה כשלושה חודשים לפני בקשתה של המשיבה.

ניסה לנכס לעצמו את המוניטין

אבל בפסק הדין שדחה את הערעור קיבל השופט אלון את קביעת הרשם כי מלכי לא הוכיח שימוש משמעותי בסימן המסחר, ואילו החברה הוכיחה שימוש כזה. כמו כן קיבל השופט את קביעת הרשם כי אומנם מלכי היה תם לב בבחירת סימן המסחר, אולם לאחר שהחברה צברה מוניטין רב במיתוג ושיווק מוצריה, ניסה לנכס לעצמו את סימן המסחר תוך שימוש במוניטין שלה, ודבר זה אינו תם הלב.