תקופת הפסילה של הנהג קוצרה מחוסר ראיות

ביום 26.09.07, קבע בית המשפט, כי אין די ראיות נגד נהג אשר היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ולפיכך, החליט לקצר את תקופת הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה למשך 30 ימים בלבד.

הופמן אלון ("המבקש"), ביקש מבית המשפט להורות על ביטול פסילה מנהלית בת 90 יום שהוטלה עליו עקב מעורבותו בתאונת דרכים קטלנית, שכתוצאה ממנה נפטרה הולכת רגל. המבקש לא הודה באחריות לתאונה וטען כי הולכת הרגל התפרצה לכביש במהירות. בנוסף, המבקש סבר כי השימוע שנערך לו כחודש וחצי לאחר התאונה מעלה בעייתיות רבה באשר לחוקיותו, שכן יש לקיים את השימוע בתוך שלושה ימים מהתאונה.

ביהמ"ש קיבל את הבקשה באופן חלקי והתייחס תחילה לעובדה, כי פסילת רישיונו של המבקש נערכה בהתאם לסעיף 47 (ה) (1) לפקודת התעבורה, אשר להבדיל מתאונה רגילה או מעבירת תעבורה שמנויה בתוספת אינו מקנה לקצין שיקול דעת באם לפסול את הרישיון או לא, ובלבד שהקצין משתכנע כי יש יסוד סביר שיוגש כתב אישום נגד הנהג שגרם לתאונה קטלנית. הקצין, עפ"י חוק חייב לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה של 90 ימים. ברגע שהפכה התאונה לקטלנית, שיקול הדעת ניטל מהקצין הפוסל וכל שעליו לבחון זה האם יש יסוד להניח כי יוגש נגד המבקש כתב אישום.

בית המשפט הכריע כי כשמדובר בעבירת תעבורה, שמבוצעת לנגד עיניו של שוטר, ברור כי לרוב נטילת הרישיון היא מיידית ואז השימוע יערך כמצוות סעיף 47(ג)(1) לפקודה, תוך שלושה ימים. אולם, כשמדובר בגרימת תאונת דרכים (שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש) והרישיון לא נלקח מהנהג במקום, אין זה מן הנמנע כי הנהג יזומן לשימוע במועד מאוחר יותר, לאחר שהמשטרה אספה את הראיות. במעמד אותו שימוע יפסל רישיונו מנהלית.

במקרה של המבקש, רישיונו נלקח ממנו במעמד התאונה ולפיכך, היה אמור להיות מוזמן לשימוע תוך שלושה ימים. בית המשפט סבר כי אכן קיימת בעייתיות בפרק הזמן עד לשימוע שהוארך באופן מלאכותי ע"י המשטרה, אולם, במשך כל אותו הזמן התאפשר למבקש לנהוג ברכבו עד לביצוע השימוע בפועל. לאור זאת, קבע בית המשפט כי אין פגיעה מהותית בזכות יסוד של המבקש ולכן העיכוב במשך הזמן עד לשימוע לא יכול להביא לבטלות ההליך או תוצאותיו.

ביהמ"ש קבע כי נכונה הטענה כי ככל שעובר זמן רב מאירוע התאונה ועד לשימוע כשבמהלכו ממשיך הנהג לנהוג, בהסכמת המשטרה, עלול הדבר לרכך ובמקרים המתאימים לפסול את הטענה בדבר מסוכנותו של הנהג. טענה זו מקבלת חיזוק נוכח העובדה שרישיונו של המבקש הוחזר לו ע"י המשטרה לאחר פרק זמן של המתנה לשימוע. החזרת הרישיון למבקש, לאחר שהמשטרה אספה את הראיות, יש בה כדי להעיד על כך שקצין המשטרה סבר כי אין בהמשך נהיגתו של המבקש משום סיכון לציבור, גם אם יש ראיות לכאורה לאחריותו לתאונה.

ביהמ"ש קבע כי מחומר הראיות קיימת תשתית להנחה של הקצין הפוסל כי יוגש כתב אישום נגד המבקש. אולם חרף עברו התעבורתי של המבקש אשר אינו מעיד עליו כעל נהג מסוכן, החליט ביהמ"ש לקבל חלקית את הבקשה ולהורות על קיצור תקופת הפסילה המנהלית ל-30 יום בלבד.