פיצוי של של 20,000 ש"ח למאבטח בגין לשון הרע

התובע, שעסק כמאבטח במוסד לביטוח לאומי בסניף מזרח ירושלים, גרס כי במקומון פורסמה עליו כתבה המכילה דברי עלבון העולים כדי לשון הרע, לאור זאת הגיש תביעה בה ביקש פיצוי בסך של 250,000 ש"ח. בית המשפט הכריע, כי שמו הטוב של התובע נפגע ולפיכך קבע פיצוי בסך 20,000 ש"ח.

מדובר בתובענה על סך של 250,000 ש"ח שעניינה תביעה בגין טענה להוצאת לשון הרע בפרסום עיתונאי. התובע, עסק כמאבטח במוסד לביטוח לאומי בסניף מזרח ירושלים. הנתבעים הם המקומון "עיתון כל העיר" בירושלים, וכן העורך, המנהל, המו"ל וכתב העיתון.

התובע גרס כי במקומון פורסמה כתבה המכילה דברי עלבון שיוחסו אליו, העולים כדי לשון הרע. בכתבה שפורסמה נטען, כי "מאבטחים בביטוח הלאומי מכים תושבים". הנתבעים טענו מנגד, כי הכתבה אינה מכילה דברי עלבון כלפי התובע, וגם אם כן, הרי שדברי הכתבה חוסים בצילן של ההגנות של סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965.

התובע טען, כי פרסום שמו, תמונתו ותיאורו כאחראי על האבטחה וכמי שכנגדו הוגשו תלונות רבות, גורמים לכך כי כל מי שקורא את הכתבה מסיק שהוא, אישית, ביצע המעשים המתוארים בכתבה.

בית המשפט בפני כבוד השופטת ח' ינון, הכריע ביום 25.09.07 כי מילות הכתבה והכיתוב מתחת לתמונתו של התובע, בה נאמר- "מה אתה חושב, שזה מוסד של אבא שלך?" - מהוות לשון הרע כמשתמע מסעיף 1 לחוק שכן יש בהן כדי לבייש, לבזות ולהשפיל את התובע בהיותו מתואר כמי שמכה את המבוטחים המגיעים לסניף הביטוח-לאומי במזרח ירושלים, וכן יש בהן כדי לפגוע במשלח ידו שכן התובע הועסק על-ידי חברה פרטית.

לאור האמור, קבע בית המשפט כי יש לפרש את הדברים להם מיוחסת לשון הרע על-פי המשמעות האובייקטיבית הנודעת למילים – לדעת בית המשפט, נקבע כי בכתבה מדובר בדברים חמורים על פיהם התובע לקח חלק בהכאה ובפניות מילוליות מעליבות כלפי מבוטחי הסניף הערבים.
השופטת קבעה, כי האירוע, תואר באופן מוגזם ומגמתי, ולדעתה אין לקבל את התמונה שהתובע ושאר המאבטחים העליבו מילולית את האוכלוסיה הבאה לסניף רק לשם שעשוע בלא התגרות כלשהי, ובוודאי שהגרסה לפיה התובע שלף אקדח מנרתיקו, הכה באמצעותו מבוטח ואף איים באמצעותו, נראית לשופטת כמוגזמת ביותר, קלושה ובלתי אמינה.

השופטת מציינת, כי אין לקבל את טענת ההגנה של הנתבעים לפי סעיף 14 לחוק בדבר "הגנת אמת בפרסום" וכן את ההגנה שבסעיף 15 לחוק בדבר "הגנת תם הלב". שכן גרסתם של המתלוננים בדבר הכאה מגמתית מצד התובע ובדבר פנייה במילים עולבות בלא שהופרו כללי האבטחה על-ידי מבוטחים בסניף- לא התקבלה. לאור זאת, ביהמ"ש קיבל את תביעת התובע. אולם, היות ולא הוכח כי נגרם לו נזק כספי, אך נזק רב לשמו הטוב כן נגרם, גובה הפיצוי אותו ראה בית המשפט לקבוע לנכון הינו בסך של - 20,000 ש"חש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.