על חודו של רול

אמור לי איפה אתה אוכל את הסושי שלך ואומר לך מי אתה. הרי כל אחד בארץ יודע להתפלמס ארוכות על ההבדלים הדקים בין חומוס אשכרה לעלי קראוון. הגיע הזמן, אחרי שעבר בערך עשור מאז שנכנס הסושי לחיינו (כרגיל, בדיליי של 20 שנה בערך), שיידעו כולם שסושי זה לא סתם דג עטוף באצה, זו אג'נדה. כל אחד וסושייתו שלו.

שיעור ראשון באג'נדת הסושי: מה שמבדיל בין סושייה רגילה לבין סושייה טובה באמת זה כמובן הדג. בכל סושייה יש דגים, אבל רק במעט מהן מדובר בדגים טריים ולא בדגים קפואים. זה מה שעושה את ההבדל בין סושי פסט פוד לבין סושייה איכותית. המחיר, כמובן, בהתאם. אם אכלתם סושי בזול, כנראה שהדגים נקנו קפואים ולא טריים.

יצאנו לבדוק עד כמה שווה ההשקעה, ואם באמת עומד חודו של רול על טריות הדג. הגענו לשדרות רוטשילד המתחדשות (כל הכבוד לחולדאי, אבל מה עם "המנזר"?) בצהרי יום ראשון שלווים, לאחד ממוסדות הסושי הותיקים בתל אביב - סושידו, מסעדה שמאחוריה כבר 9 שנות פעילות ומי יודע כמה ערימות של צ'ופסטיקים. מוסד או לא מוסד, בסושידו מבינים לליבם של אוכלי הסושי בכל שעות היממה. בשעות הצהריים, מלבד התפריט העסקי הם מציעים את התפריט הקבוע ב-20% הנחה. בשעות הלילה, הם לא מזניחים את חובבי השעות המאוחרות, ונשארים פתוחים עד 3 בבוקר למי שחשקה נפשו ברול אחרי בילוי בפאב השכונתי (ימי ראשון ושני פתוח עד 2:00 ובסופ"ש עד 4:00)

התפריט עשיר ומגוון ומכיל לא רק סושי, אלא גם תבשילים יפנים, טמפורה, סלטים יפנים ורולים מיוחדים לאוהבי הפיוז'ן. ואם זה לא מספיק, אז בעוד שבועיים הם יחנכו 21 מנות חדשות.

אנחנו פתחנו במרק מיסו (14 שקל) ובקלמארי טמפורה (50 שקל) שהיה עשוי בדיוק במידה ולכן פריך ולא צמיגי. בהפגנת בקיאות קולינארית הוגש המיסו עם מכסה מעליו. למי שבאמת מבין באוכל יפני ויודע שאת המיסו לא אוכלים כמנה ראשונה אלא לוגמים ממנו באיטיות במהלך כל הארוחה (לא, לא ידעתי את זה לבד, אבל הנהנתי במבט מאשר כשסיפרו לי).

פנינו למחול הצ'ופסטיקים, 4 סוגים של רולים נחתו על שולחננו: קומצי ספיידר (46 שקל)- פוטו מאקי עם שרימפס טמפורה, טונה אדומה ובצל ירוק ברוטב קומצי חריף, פליינג איל (היינו, צלופח מעופף 46 שקל)- צלופח ומלפפון מצופים בסלמון סקין ורוטב טריאקי, סושי צפוני (35 שקל)- אספרגוס, שמנת וסלמון מעושן ולשם הפיוז'ן, במבה סושי (35 שקל)- סלמון, מלפפון וחמאת בוטנים מטוגן בטמפורה ורוטב טריאקי. מומלץ במיוחד למי שלא מפחד ממשהו קצת שונה. כדי באמת להרגיש את נפלאות הדג הטרי הזמנו סלט של טונה צרובה עם קלמארי (60 שקל).

המסקנות - לא רק על טריותו של דג עומד הרול, אלא גם על מה שבתוכו. הרולים היו עשירים, טעימים ומעניינים מבלי להגזים בפיוז'ן. סלט הטונה, מצידו, הוכיח לנו את מה שבאנו לבדוק - נתחי הטונה הטרייה, שעברו רק צריבה קלה, הם חובה לכל חובב דגים נאים אמיתי.

את המנוחה הקלה שלפני הקינוח העברנו בגמיעה של סאקה - יין האורז היפני המתקתק, שנמזג לנו ממכונה ששומרת עליו חמים ונעים (22 שקל לקנקן, בכוסות ניתן להזמין ממגוון הסאקה הקר שיש במקום). לאחר התאוששות קלה, בכדי שלא להרגיש בריאים מדי או חלילה להישאר עם כפתור סגור במכנסיים, הזמנו לקינוח בננה מטוגנת עם קרמל, שקדים וסורבה קוקוס, שהיתה נימוחה וטעימה.

והאג'נדה - כמו שאי אפשר לעבוד על חובב חומוס עם חומוס מקופסה, אם סושי זה אתם, אפשר לא להתפשר ולאכול סושי מעולה במחיר סביר בהחלט. יש תמורה לאגרה.