נפגעי טרור: בג"צ מנפנף אותנו לרחוב

ד"ר אריה בכרך, אב שכול מארגון אלמגור, פנה (יום ב', 1.10.07) לנשיאת ביהמ"ש העליון, דורית ביניש, בבקשה לדחות את שחרור המחבלים. זאת כדי לאפשר לחברי הארגון משפחות נפגעי טרור להשמיע את טיעוניהם נגד שחרור המחבלים "לפני מעשה השחרור ולא אחריו".

דברי בכרך באים בעקבות הפרסום כי שחרור המחבלים נדחה עקב "סיבות ביורוקרטיות" ובקשת הפלשתינים לאפשר ל"מכובדיהם" להערך לקבלת הפנים למשוחררים.

בפנייה לביניש, המוגדרת על-ידי ד"ר בכרך כפניה אישית "של הרגע האחרון", הוא כותב: "גברתי, אם יש לשלטון אפשרות לדחות את השחרור כדי לאפשר למכובדים הפלשתינים להגיע לטקסי קבלת הפנים למחבלים, ראוי לעכב את השחרור כדי לאפשר לנו 'נכבדי' נפגעי ארגוני המחבלים למצות את זכותנו, לאפשר לנו לטעון לפניכם בדיון מסודר לפני מעשה השחרור ולא אחריו".

לדבריו, חוסר הנכונות לתת סעד בסיטואציה שנוצרה "כאשר המחבלים טרם שוחררו וממילא יש/היה את כל הזמן לקיים דיון", מאותת לנפגעי הטרור לא רק זלזול במאבק אלא "שאתם נועלים מעתה את דלתותיכם לפנינו. חשים אנו שמשעה שרואים אתם שאנו אלה שעומדים ומתדפקים לפניכם בבקשה ותחינה לקבל סעד וצדק, אתם מנפנפים אותנו ממדרגות ביתכם אל הרחוב".

בכרך מוסיף כי הדבר בולט שבעתיים על-רקע ה"הזדרזות" של בג"צ להעניק סעד למחבלים מגורשים אפילו באישון לילה, ו"למשפחותיהם תומכי הטרור" בנוגע להריסת בתים. "כמי ששיכל פעמיים את יקיריו. את אבי במלחמת השחרור, מאז גדלתי כיתום - משלם את מחיר האומה הנאבקת על קיומה. כמי ששיכל את בנו יקירו בטרור בעת שטייל עם חברו לראות את נופי הארץ, מעיינותיה ופלגי המים שלה בטיול תמים עם חבר בואדי קלט, אומר כעת בכאב לב : אוי לאומה ששריה ושופטיה מעדיפים את האכזרים שאינם בני עמם על פני הרחמנים ודורשי הניחומים - בני עמם".