זוהה אזור במוח העוסק בעיבוד מרחבי של צלילי רקע

נמצא אזור במוח העוסק באופן שוטף בניתוח המרחב השמיעתי, גם כאשר המאזין אינו מתרכז בצלילים. כך גילו (ה', 20.09.07) מדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים וממוסדות מחקר אחרים, במחקר שפורסם בעיתון המדעי Neuron.

המחקר נערך על-ידי צוות מדענים, בראשותו של ד"ר ליאון דעואל מהחוג לפסיכולוגיה ומהמרכז לחישוביות עצבית מהאוניברסיטה העברית.

חוקרים אחרים הראו במחקריהם, כי אזור הנמצא בחלקה העליון של האונה הרקתית ומכונה רמת הצדע, היה פעיל, כאשר נבדקים התבקשו להאזין לצלילים ולעקוב בתוך-כך אחר מיקומם במרחב. אולם, הם האמינו שאזור זה אחראי רק לניתוח מכוון של מידע מרחבי, והם לא הצליחו להראות כי האזור עוסק ברציפות בפענוח של קולות וצלילי רקע - גם בהיעדר תשומת לב. כלומר, שהוא אחראי לייצוג אוטומטי ולא מכוון.

ממחקר קודם שערכו ד"ר דעואל ואחרים נמצא, כי חולים הסובלים מפגיעה מוחית במחצית הימנית של המוח, אינם מקדדים אוטומטית מיקומים מרחביים. הנזק אצלם אינו נמצא באזור רמת הצדע, אך אפשר שהוא גורם להפרעה לתקשורת של אזור זה עם אזורים אחרים.

החוקרים ערכו ניסוי שאפשר רגישות גבוהה יותר לפעילות במרחב השמיעתי. הם יצרו מרחב שמיעתי וירטואלי במכשיר MRI, אשר הותאם אישית לכל נבדק. בזמן הניסוי, נסרק מוחם של הנבדקים במכשיר MRI, וכך ניתן היה לראות את המבנה המדויק של המוח וכן את השינויים שמתחוללים בזרימת הדם לאזורים שונים בו.

במהלך הניסוי, חוו הנבדקים פרצי רעש דרך אוזניות והתבקשו להתעלם מרעשי הרקע. במקביל, הם היו צריכים להתמקד בסרט עלילתי או להגיב לגירויים ראייתיים תוך לחיצה על כפתור.

מממצאי הניסוי עלה, כי כאשר פרצי הרעש שינו את מקומם במרחב, נרשמה תגובה ברורה ופעילות ברמת הצדע במוחם של הנבדקים. זאת ועוד, ככל שגברו השינויים במיקום הרעש במהלך הניסוי, כך גברה הפעילות ברמת הצדע.

החוקרים הסיקו מתוצאות המחקר, כי תאי העצב באזור זה מייצגים את המרחב השמיעתי באורח אוטומטי ולא מכוון.