רשות השידור לא תשדר קטעי חקירת זדורוב

ביהמ"ש העליון דחה (יום ב', 17.09.07) את בקשת רשות השידור לשדר קטעי וידאו מחקירתו של רומן זדורוב החשוד ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל. מדובר בקטעי תיעוד של החקירה אותם בקשה רשות השידור לשדר בתוכנית מבט שני. השופטים, יוסף אלון, אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן, קבעו כי לא מצאו "חריג המצדיק התרת הפרסום אל מול הכלל האוסר את פרסומו".

רשות השידור טענה בעתירה כי על בית המשפט לצמצם את פרשנות סעיף 13 לחוק החקירות האוסר פרסום תיעוד מסוג זה וזאת מאחר ש"הליכי החקירה ומשפט מהווים חלק מהותי ונכבד מ'השיח הציבורי', אם בעניין חקירה או משפט ספציפיים ואם בעניין חובת הפומביות והחשיפה של הליכי חקירה במשפט באשר הם".

באי-כוחה של הרשות, עוה"ד רון גזית ואמיר ונג, טענו עוד כי המחוקק ביקש באיסור פרסום "תיעוד חזותי וקולי" להגן על פרטיותו וכבודו של אדם הנמצא בחקירה משפטית "לבל ייחשף ברבים בשעת מצוקתו וקלונו", אך זדורוב עצמו אינו מתנגד לפרסם את הקטעים ולפיכך גובר "האינטרס הציבורי של חופש הביטוי והפרסום".

המדינה מנגד ביקשה לדחות את הבקשה. בא כוח המדינה, מהמחלקה הפלילית בפרקליטות עו"ד מיכאל קרשן טען, כי "תכליתו של סעיף 13 לחוק החקירות אינה מצטמצמת אך ורק לאינטרס ההגנה על פרטיותו וכבודו של הנחקר אלא מתייחסת היא גם להבטים נוספים מתחום שמירת טוהר ההליך המשפטי". עוד טען כי "פרסום הקלטות או חלקן בשלב מוקדם זה של ההליכים תוך עקיפת מנגנוני הביקורת והסינון של ההליך המשפטי לעניין עצם קבילות הקלטות, יהיה בו בהכרח פגיעה בתקינות וטוהר ההליך השיפוטי האמור להמשיך ולהתנהל על-פי הוראות החוק והדין תוך ההקפדה הנדרשת בהם על שמירת זכויות הנאשם, תוך הימנעות ככל הניתן מהיחשפות מוקדמת של עדים לחומרי החקירה הגולמיים ותוך הימנעות ככל הניתן מהשפעות חיצוניות ולא ראויות על ניהול ההליך המשפטי ותוצאותיו".

כאמור הבקשה נדחתה. השופטים כתבו בהחלטה כי "חירות הביטוי" אינה מושלת לבדה בכיפה, ואין היא דוחה מפניה לחלוטין זכויות או חובות אחרות". הם הוסיפו כי "סוגיית היחסים שבין חירות הביטוי והפרסום לבין הליכי משפט וחקירה", הם חטיבה בפני עצמה. "הליכים אלה של משפט וחקירה, הם מציפורי הנפש של הדמוקרטיה ועליהם ניתן לומר כי מבלעדיהם לא תסכון ולא תיכון דמוקרטיה. ולא זו בלבד אלא שהשתיים חירות הביטוי ומערכת המשפט - מעצימות זו את זו וניזונות זו מזו".

אכן הנורמה הכללית היא "דלתיים פתוחות", מלבד פרסום על דרך תיעוד צילומי של דיוני בית המשפט. איסור פרסום מסוג זה מבוסס על סעיפי 70 ו-71 לחוק בתי המשפט והוא נועד למנוע פגיעה בהליך הפלילי והשפעות על מהלכו וכן כדי להגן על קטינים מתלוננים עדים בטחון המדינה וכו'. לדבריהם ,אין הבדל בין סעיפים אלו לבין סעיף 13 לחוק החקירות שאותו בקשה רשות השידור לצמצם לצורך מתן היתר לשידור.

השופט אלון כתב כי אינו מוצא טעם "להבחין בין הפגיעה הנובעת מצילום ושידור עדותו של עד או נאשם במהלך הדיון בבית המשפט לבין שידור בטלוויזיה של ההודעות שמסרו העדים האמורים או הנאשם בשלב החקירה המשטרתית. הדברים אמורים לעניין הרתיעה העשויה להיווצר אצל כל אחד ממסירת עדות או הודעה שעה שידוע להם כי זו עתידה להיות משודרת קבל עולם ומלואו".

הדברים לדבריו אמורים גם לעניין הפגיעה בפרטיות ובכבוד האדם "העלולה להילוות מטבע הדברים לשידור שכזה. ענין לנו אפוא באיסור הנועד למנוע הן פגיעה בהליך המשפטי לגופו, והן בפרטיותם וכבודם של מוסרי ההודעות או העדויות".

השופט ציין עוד כי "שאלת קבילות הודעותיו של זדורוב תהיה נדבך מרכזי בהליכי המשפט. בקשת הפרסום מתייחסת לשני קטעים קצרים ואקלקטיים מתוך מכלול ההודעה. זדורוב הודיע באמצעות סנגורו כי אינו מתנגד לפרסום אחד משני קטעי ההודעה".

בהחלטה כתבו השופטים כי "בהינתן מכלול הנתונים האמורים, מוצאים אנו כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי לא התקיים בעניין זה חריג המצדיק התרת הפרסום אל מול הכלל האוסר את פרסומו".