"תמיד רוח מנצחת חומר"

הרב רונצקי מעודד את הרבנים הצבאיים הכפופים לו להגיע לביקורים בבתי משפחות שכולות של חיילים. בערבים רגילים הוא נמצא בתרגילים צבאיים. ערב אחד בשבוע הוא מפנה להגיע לבית של אחת המשפחות השכולות ממלחמת לבנון השנייה. הוא יושב עם בני המשפחות משעה שבע או שמונה בערב ועד חצות. הוא מנסה לעודד אותם להתגבר על האובדן ומנחם. "הופתעתי שזה לא היה קיים קודם. גם הנפגעים הם חלק מהמציאות. אם הנפגעים נפלטו לך מהיחידה אז זהו? אתה כבר לא בא לבקר אותם? לא פעם אחת. כשהם צריכים אז נמצאים שם. אני עצמי, היו לי פצועים בשכם לפחות 6-5 פעמים. מגיעים כל מיני אנשים לבקר, אז שהרב של היחידה לא יגיע?! הוא אחראי לקהילה שלו!".

רואה את תפקידך כבניית קמה נוספת שתתן מענה לשאלות עליהן לא נדרשה הרבנות בעבר, ולאו דווקא מצד חיילים דתיים. איזה סוג של שאלות?

אנו ברבנות שמים דגשים שונים: הדגש האחד הוא שמלאכתו של רב צבאי היא גם בתחום הקשר עם האנשים. שחייל יידע מי הרב של היחידה. אנחנו רוצים שלרב צבאי יהיה אכפת מה קורה לחיילים ושיהיה גם מחובר לחיילים של היחידה וגם שיהיה רב קהילתי של היחידה. הוא צריך לדעת מי חולה, מי חלילה נפגע ולבקר את המשפחה שלו, אם יש לו בעיות ת"ש, אם יש לו בעיות של קב"ן [קצי בריאות נפש, ע.י.].

אתה בעצם רוצה שיהיה כמו מש"ק ת"ש?

אמנם נכון שבשביל זה יש אנשי מקצוע, אבל זה לא סותר שאמור להיות מישהו כזה שיכול לסייע ולהסתייע ברב צבאי. אנחנו עושים הכשרות לרבנים. בהכשרות אנחנו כוללים את התחומים שמניתי כרגע כמו בריאות הנפש ועוד. אנו מדריכים ומעודדים את הרב שנמצא עם החיילים לקבל כלים כדי שיוכלו לשים לב לחיילים שצריכים עזרה. יש דברים שהוא יכול לעזור בעצמו ויש דברים שהוא מפנה לקב"נים. הרב כרב היחידה הוא חלק מהפיקוד שלה ולטפל בבעיות פרט ובתחומים שקשורים לאנשים ביחידה שלו, כמו שאני עוסק בתחומים האלה בצבא – אני משרת ב"פורום אובדנות" של הצבא (מטפל בבעיות התאבדויות של חיילים, ע.י.); בפורום חברים קצינים באמ"ש (אגף משאבי אנוש, ע.י.) וגם אני חבר פעיל בפורום הזה. אני גם חבר ב"פורום מנהיגות" בצבא, הייתי גם בוועדה שעסקה בנורמות ובערכים בעת מלחמת לבנון השנייה. אני מצפה שרבנים יהיו חברים בפורומים דומים ביחידות שלהם. פורום שהיחידה מקימה – רב צריך להיות חלק ממנו. מה שאנחנו מנסים לעשות זה שרב לא יעסוק רק בתחום הקלאסי של רבנות, שזה כשרות ושבת, אלא שזה יהיה הבסיס - שהכשרות והשבת יהיו מאה אחוז בכל יחידה, ולזה תהיה לרב אחריות-על, כי יש עלי תפקידים הממונים על כך – אבל עליו זה לא תחום עיסוקו של רב צבאי, העיסוק שלו הוא אנשים

הדגש השני עליו שם הרב רונצקי דגש הוא עיסוק בערכי יהדות. הוא הקים ברבנות הצבאית את "תחום תודעה יהודית" בראשותו של הרב דוקי בן-ארצי. תחום זה עוסק בתודעה יהודית בכלל צה"ל. תחום זה הולך ומתרחב ברבנות הצבאית, ולהיות התחום המרכזי שלה בפנייתה לכלל הצבא. "מעבר לכך, אנו דורשים מהרבנים לפנות למפקדי החטיבות ולמפקדי החטיבות המרחביות ולדאוג לכך שלכל מוצב ולכל פלוגה תהיה שיחה תורנית פעם בשבוע. עוד לא הצלחנו להגיע לכך ואנחנו נמצאים במצב של שיחה של פעם בשבועיים, לכלל החיילים. זו שיחת רשות ואיננו מחייבים בה את מי שאינו מעוניין.

הקרביות היא בנפשו של הרב אבי רונצקי. בניגוד לרבנים צבאיים אחרים, הוא הגיע מהמערך הלוחם, ושירת ביחידת העילית "סיירת שקד" במלחמת יום הכיפורים. הוא הגיע לדרגה הצבאית הגבוהה ביותר אליה הגיע רב בשירות קרבי - אלוף משנה במילואים, ולאחר מינויו לרב צבאי ראשי קיבל דרגת תת-אלוף. במשך שנים רבות היה משיב לשאלות הלכתיות, מוסריות וצבאיות של חיילים, פרסם מאמרים רבים בנושא צה"ל והוציא לאור ארבעה ספרים בסדרת שאלות ותשובות בענייני צבא הנקראת "כְּחִצִים בְּיד גִּבּוֹר".

כמי שבא מיחידות השטח, הוא אינו שש להתרווח בלשכתו הממוזגת ומרבה בסיורים ביחידות אלו. כמעט כל יום הוא יוצא לתרגילים, לרבות תרגילי לילה ולתרגילים עם שחר – של יחידות סדירות ומילואים. "אנחנו מעדיפים שרבני החטיבות, החטמ"רים (חטיבות מרחביות, ע.י.), הנקראים "רבני השטח", יבואו מרקע של יחידות קרביות. פרסמנו את זה בעיתונים והצהרנו מראש שתהיה עדיפות שכזו. ????מתוך 109 רבנים בקורס האחרון הגענו ל-23??? בעבודה מכינה עשינו מיונים.

בכך אתה למעשה גורם שמספר הקצינים החרדים ברבנות הצבאית הולך ופוחת, ומטפח קצינים ברבנות שהם דתיים לאומיים. אינך חושש שזה יגרום לנתק בין הרבנות הצבאית לישיבות החרדיות?

זו עדיפות, לא תנאי וודאי שלא התנאי היחידי. קודם כל צריך להיות רב, וכדי להיות רב של יחידות שדה זה רק מוסיף לו נקודות. זה לא קשור למה שמכונה רבנים חרדיים. רב צריך להיות מחובר לחיילים בשטח להיות אחראי עליהם ולראות אותם, ולא לעשות את זה מהלשכה שלו. להיות מוכשר אפס-שבע ולא אפס.

בעבר אמרת שהקושי של חיילים נובע מ"היעדר סימפטיה ואמירת מילה טובה באשר לפועלם לביטחון מדינתנו". האם זו לדעתך הסיבה להשתמטות?

אני לא סבור שזו הסיבה. אני מסתובב המון ושואל חיילים כל הזמן: - "איפה למדת?" – "בית ספר 'אלון' ברמת השרון, גימנסיה הרצליה", ועוד הרבה דוגמאות למקומות. – "כמה סיימתם בשכבה?" – "250". ועד שאתה מסיים לשאול התמונה שאתה מקבל היא שלצה"ל התגייסו רק 40-30 אחוזים וליחידות קרביות מתגייסים 4 אחוזים בלבד או במקומות אחרים חמישה מתוך מאתיים.

הבעיה היא של תודעה לאומית. קראתי מאמר של מנהל גימנסיה הרצליה. הבעיה אינה ההשתמטות מהצבא אלא ההשתמטות מהמדינה. זאת אומרת, שהבעיה היא של כל החברה. אם לא אכפת לך מהחברה בישראל – לא תתרום גם לדברים אחרים, ולאו דווקא לצבא. זה קורה כי אכפת לאנשים רק מעצמם. החברה בגדול עוברת ממצב של חברה לאומית לחברה נרטיבית שבה הפרט הוא במרכז. השותפות שלו בחברה נמדדת על-פי הכדאיות שלו, ואם חברה אחרת תתן לו יותר הוא יעבור לחברה אחרת, כי הוא עצמאי. זו חברת שותפים, ולברה כזו אין חזון חוץ מהמטרה להרוויח יותר כסף. לחברה הלאומית הישראלית יש דגל וחזון – להקים פה מדינה, ואני רוצה להיות שותף בדבר הזה. ברגע שהדבר הזה נגמר ויש כבר מדינה שואלים מה עכשיו, מה החזון, לאן אנו הולכים? יש השפעות עצומות של החברה המערבית, שחלק גדול ממנה הגיע אלינו ומחלחלת את תודעת הפרט.

אז זה לא רק שמשתמטים מהצבא אלא גם מהמדינה. לא הולכים לנגב, לעיירות הפיתוח ולפרויקטים לאומיים אחרים. אדם שהוא מהנדס יכול לבחור אם לעבוד ברפאל או בחברה שבה הוא יכול להרוויח יותר כסף, וכן בחקלאות ובשאר התחומים. מזה אנשים משתמטים? ולמה? כי החברה לא חשובה בעיניהם, כי הם אינם רואים בה מטרה ואינם מוכנים להקדיש לה את החיים.

וכדי להסביר תודעה לאומית לא די בחיל החינוך?
לאו דווקא. אנחנו עובדים בשיתוף חיל החינוך. למשל האירוע בדהרייה [במהלכו השתלטו חיילי גדוד "לביא" על מונית פלשתינית, ירו בעובר אורח, פצעו אותו בינוני, נמלטו מבלי לדווח או לסייע לפצוע, ובנוסף שיקרו בתחקיר, ע.י.]. אנחנו הגענו לגדוד הזה והעברנו שיחות. זה לא סותר את עבודת חיל החינוך, אנחנו עובדים ביחד ויושבים יחד בפורומים, כי המטרה היא אחת – התודעה הלאומית בצבא וכל הנושאים הערכיים. אנחנו נותנים את רוח התורה מההבטים היהודיים.

הרב רונצקי מגלה עוד כי גם ב"רוח צה"ל", הקוד האתי אותו ניסח פרופ' אסא כשר מהווה מצפן ערכי לחיילים, מבקשת הרבנות הצבאית להטביע את חותמה. לדבריו, בימים אלו מתנהלת עבודה מאומצת לבקשת מפקדים להוסיף למסמך מכונן זה המכיל את הערכים עליהם בנוי הצבא גם את המקורות לכך במורשת היהודית, ולהתייחס מהבט זה יותר לתחומים כמו מנהיגות והיחס בין הכלל לפרט.

בעבר אמרת שלוחמי צה"ל לא צריכים להיות אנשים מחוספסים וקשוחים, אלא אנשי תורה ומידות טובות, ושתפעל לכך שלוחמי הצבא ומפקדיו יידעו זאת. אפילו הצעת כי לשם כך יש לעסוק בסוגיות התורה באופן שיטתי, ממש באותו האופן שניתן זמן לאימונים המקצועיים. הסברת ש"תודעת הלוחמים בעת היציאה למלחמה מוסיפה רבות ליכולת הביצוע להכרעת האויב בשדה הקרב". זה מה שאתה בעצם רוצה מהחיילים – שיעסקו בסוגיות תורה?

הדברים נאמרו במסגרת של מאמר שנועד לבני ישיבות, ואני בעצם מתכוון למה שקרוי "סוגיות ערכיות". מדי שבוע אני שולח מייל לכל קציני הצבא, על פרשת השבוע מההבטים הצבאיים. בהחלט צריך לעסוק בזה; כמו שמשקיעים בבניין הכוח צריך להשקיע בבניין הרוח. עוד מתקופת התנ"ך, מאז ומתמיד היו בני הישיבות הלוחמים של עם ישראל. בספרי כתבתי על כך מאמר ארוך בשם 'צבא וקדוּשה'. אין סתירה בין צבא וקדושה, אדרבה – לוחמים היו אנשי תורה ולמלחמה היה חושש לצאת אדם המתיירא מעבירות שבידו. אנשים גיבורים, צדיקים ויראי חטא כמו בתקופת יהושע בן-נון נלחמים הרבה יותר טוב, כי אדם שמבין למה הוא נלחם ולא נלחם בשביל מניע נמוך - מפני שהוא מתבייש מהחברים שלו, אז הוא כמו מה שכתב הרמב"ם: 'על ייחוד השם הוא עושה מלחמה'. ייחוד השם זה כמו מה שכתוב כאן ב'מעריב'.

בשלב זה שולף הרב רונצקי גזיר עיתון שתלה על לוח התזכורות שלשמאלו, ומתחיל להקריא בהתלהבות קטע מתוך כתבה שהתפרסמה על מקבלי הצל"שים במלחמת לבנון השנייה: המשבח את רב-סרן רועי קליין ז"ל, ואת אביו, שבחר לקרוא בטקס דווקא את 'שמע ישראל' תוך הרחבה על משמעות אמירה כל כך יהודית זו. "זה ייחוד השם – שיידע שהקדוש ברוך הוא יוצא איתו למלחמה ולא יירא. הוא נלחם כדי שעם ישראל יוכל להמשיך את הייעוד שלו בעולם. לעם הזה יש ייעוד, אחרית ועתיד להוביל את העולם לאחרית הימים ולהיות ה'אור לגויים' של העולם, ואת זה אמר בן-גוריון שהיה אתיאיסט. אדם שנלחם מתוך נקודה כזו גבוהה נלחם אחרת לגמרי.

בצבא הישראלי צריך להתנתק מהמשפחה כשהולכים להילחם, ובצבאות של גויים היו מביאים כל יום את משפחת החייל כדי לעורר בו מוטיבציה ולומר לו: הנה, אם לא תילחם כמו שצריך תראה מה יעשו למשפחה שלך. אצלנו זה הפוך לגמרי – אתה נלחם על קיומו של העם. לא סתם על קיומו של העם כנקודה – שיוכל לנשום אוויר ושיוכל ללכת לדיסקוטקים – זה נמוך. בעיתון 'במחנה' לקחו איזה עשרה אנשים ממה שנקרא 'בכירי צה"ל', ולכל אחד נתנו לבחור מקום שהוא קשור לליבו. בחרתי להיות בהר עיבל, כי שם עם ישראל ניגש לבחור את הגורל שלו. את השואה כולם מכירים, אבל את הגורל שלנו והייעוד שלנו לא יודעים אפילו אנשים אינטליגנטים. חיילים לא מדברים על המטרה – זה שורש הדבר. לא מדברים על יחסי פרט וכלל בחברה. איש לא עוסק בנושאים הללו, לא מדברים על זה, לא לומדים את זה.

בימים אלו מנשבות רוחות מלחמה מכיוונים שונים. מבלי להיכנס לאם תהיה מלחמה או לא, האם יש לרבנות הצבאית תפקיד שונה במלחמה מאשר בשגרה?

ודאי. תפקיד הרבנות הוא להיות מאלה שמחזקים את רוחם של הלוחמים, ונמצאים איתם שם.

בעבר אמרת כי "תודעת הלוחמים בעת היציאה למלחמה מוסיפה רבות ליכולת הביצוע להכרעת האויב בשדה הקרב"...

זה ודאי! זה כמעט תנאי. מבחינה רוחנית, האויבים שלנו הם בעלי תודעה לאומית חזקה מאוד – הרוח הטמאה שלהם, אבל זה לא משנה; המציאות היא שבזה האויב שלנו חזק מאוד. אלו ארגונים איסלאמיים ויש להם עמידה איתנה מאוד. הם לא מתכופפים. ראה את חיזבאללה, למשל. במלחמה נהרגו להם לפחות 600 לוחמים, כשליש מהלוחמים שלהם. והנה שבוע אחרי מלחמת לבנון השנייה הם עשו עצרות ניצחון בביירות עם עשרות-אלפי אנשים שיצאו לרחובות. זה טירוף, אבל שמע... תמיד רוח מנצחת חומר, תמיד! ככה זה בחיים, וכשאני אומר חומר הכוונה לטנקים, למטוסים וכו' שהם חשובים מאוד, אבל מה שדוחף אותם זה הרוח – האומץ, ההתמדה. המלחמות העתידיות יכולות להיות הרבה יותר קשות מאשר היום, ולכן צריך להיות ברור לך לגמרי למה אתה נלחם.

התבטאת שבמלחמת לבנון היה פער ניכר בין מספר התקנים שמוקצים לרבני יחידות לאיוש שלהם בפועל.

הפער לא היה רק במלחמה. באתי לרבנות ומצאתי שבלמעלה ממאה יחידות, לרבות יחידות מילואים, אין רבנים. אל תשאל למה – אין. לכן בלי להוסיף תקנים עשינו קורס והכשרנו רבנים לכל גדוד מילואים ו-17 נכנסו לקבע.

אתה מציג מהפכה של "דם חדש בעורקי הרבנות", רבנים צבאיים שבקיאים בתורת הפיקוד והשליטה, שיטות הסוואה, פיקוד ומנהיגות.

קודם זה מהאישיות שלהם. 'בגדול' זה חבר'ה שלמדו הרבה שנים בישיבות. לרובם הגדול יש רקע רבני ואנחנו עושים להם מיונים רציניים, וגם בקורס עשינו מיונים שאף פעם לא עשו כמותם שכללו סימולציות. הוספנו גם יועץ ארגוני לרבנות הצבאית, דבר שמעולם לא היה. בחרנו לתפקיד קצין רציני בדרגת רב-סרן ששירת בצנחנים והוא איש מקצוע של מדעי ההתנהגות בצה"ל, והוא דואג שרבנים יעשו פה ימים מפרכים. יום שלם של סימולציות לכל קבוצה, וגם בקבע היו מיונים קפדניים – מ-40 הגענו ל-17.

רב צבאי שפגשתי אמר לי: "אני לא יודע מה הרב הצבאי רוצה – לוחם שהוא רב או רב שהוא לוחם". ממתי רב צריך להיות לוחם?

רב צריך להיות קודם כל רב - עם אישיות של רב. עם זאת, אם יש לו מעלה של לוחם זה מוסיף ליכולות שלו להיות רב צבאי. הוא לא רב במפעל אזרחי, אלא ביחידה צבאית. יחידה צבאית עושה צבא. לאדם שלא עשה צבא והיה למשל מורה-חייל או בחודש שלב ב' קשה מאוד להתחבר לזה. זה לא תנאי, אבל זה מקשה. הוא לא מבין כמו שצריך מה החייל מרגיש, הוא אף פעם לא ישן באוהל סיירים, לא נסע בנגמ"ש ולא יודע מה זה טנק. חייל שואל לא רק מהצד הטכני שאפשר להסביר לו. הרב לא מבין כשהחייל שואל האם לצום או לא לצום בפעילות מבצעית כזו או אחרת. ברור שתהיה עדיפות לרב חטיבה אם שירת בה כחייל, שלמשל הרב של גבעתי שירת בגבעתי או שרבני חי"ר היו בחי"ר וגם שיריון וכן הלאה. הצבא רוצה שהרב יילך עם החייל למלחמה, אז שייצא איתו למסעות, שיידע לירות בנשק וכו'.

צה"ל פועל לגיוס נוער חרדי. אמרת עליהם שהם "חומר איכותי עם המון מוטיבציה וערכים". האם להעדיף רבנים מציבור שאינו חרדי לא יוצרת למעשה נתק?

זה עניין של רציונל שעליו דיברתי. אנשים רוצים עבודה, אז יש כאלו שהם תלמידי חכמים, ומן הסתם נפנה אותם ליחידות כמו חיל האוויר, אלר"ם ויחידות דומות. אבל גם היום יש רבנים חרדים שנמצאים ביחידות קרביות, עושים עבודה מצוינת ו'מבסוטים' מהם. לכן אמרתי שזה לא תנאי אלא העדפה ויתרון.

מה באשר לכשרות - חייל שרוצה כשרות מהודרת יכול לקבל?

יכול לקבל. אין בעיה בכשרות – זה מה שאמרו לי אנשי הכשרות ברבנות.

והאם יש בעיות במוצרים כמו של שטראוס עם חשש לרכיבי חלב עכו"ם?

אין בעיה בכשרות.

כשהגעת לתפקידך עשית תחקירי כשרות רבים. היום המטבח הצבאי כשר יותר מאשר בעבר?

במקומות מסוימים עדיין יש בעיה – במקומות מבודדים של מטבחים קטנים של פלוגות קטנות באבט"שים ופילבוקסים. לכן קבענו קריטריונים של ביקורת המתבצעת פעמיים בשבוע. אנו בתהליך של סיוע ב"לוחות מזון", לאפשר מטבחים שרק יחממו ולא יבשלו. אי אפשר לשים בכל מוצב משגיח כשרות.

ומה עושה הרבנות השנה עם ירקות ופירות של שנת השמיטה?

יש שילוב של 'התר המכירה' ו'אוצר בית דין'. באשר לקדושת פירות שביעית התייעצנו עם תלמידי חכמים גדולים, שאמרו שאפשר לסמוך על כך שלא צריך לנהוג בקדושת שביעית על כל מה שעומד להיזרק.

האם אתה פועל להכניס את מה שאתה מנחה לתוך חקיקה צבאית מעבר להנחיות כלליות שנמסרות?

אלו לא הנחיות כלליות. אנו מוציאים כל הזמן קובצי הלכות עם עניינים חדשים, ויש לנו את "תחום ההלכה" ברבנות הצבאית. יושבים שם אנשים שדנים ומחליטים איך למשל צריך להתנהל המינהל האזרחי בשבת, איך יתפקדו חברת המחקר ודובר צה"ל בשבת.

מה באשר לפעילות גלי צה"ל בשבת?

על הבעיה הזאת קיבלתי עכשיו מכתב מהפורום המשפטי [מרים מכתב המונח על שלחנו]. יש פה סטטוס-קוו.

הפורום המשפטי לא מדבר על סגירת התחנה, אלא ברמת החייל הבודד.

בשלב זה הרב רונצקי מתנועע באי נוחות על כסאו, ומראה סימנים של ייאוש: "אנחנו לא נתנו להם שום אישור [לשדר בשבת]. אין להם אישור מהרבנות הצבאית הראשית. האם אנחנו נאבקים בזה? אנחנו מעדיפים להשקיע את האנרגיה במקומות אחרים. אנחנו לא מכופפים את זה. גלי צה"ל אמור לעבוד על-פי פקודות הצבא. הוא עומד כך כבר הרבה שנים. זה לא בסדר? בטח שזה לא בסדר.

להתנהלות הרבנות הצבאית בחגים במהלך החגים עושה רושם שאין לרב הצבאי הראשי מה לחדש.

"נו, הדברים הרגילים... יש פקודות והלכות רגילות. אין מעבר לזה. דואגים לחזנים, שיתקעו בשופר... הגיע אלי מקרה שנשאר חייל-כונן לבד שאין מי שיתקע לו בשופר. אז נשלח לו מישהו שיישאר איתו שלושה ימים רק בשביל לתקוע לו בשופר ונביא לו מי שישלים לו מניין? אז הרב לימד אותו איך לתקוע. ביום הכיפורים מגיעים הסדרניקים לבתי הכנסת הצבאיים לתגבר, בסוכות יהיה השנה מערך מוגבר של סוכות, סוכנ ניידת לשטחי אימונים. זה לא דילמות, זה פרטים טכניים ופיקנטריה...".

לפני כחצי שנה הבטחת קצינה שתטפל בחיילות דתיות...

בשלב זה עושה הרב הראשי לצה"ל פסק-זמן בראיון. הוא מרים את שפופרת האלפון ומחייג. את הקול מהעבר השני של הקו לא שמענו:

"- שלום. תעביר בבקשה את הרב אלמליח.
זה נושא חשוב. אני לא זוכר אם אותר לזה תקן. יש לנו המון חיילות בצבא והן פונות לרבנים, ויש פה עניינים של תקציב לתקן.
- אלמליח, איפה עומד הנושא של קצינה?
- הבנתי. בוא תראה... שאני אדבר עם שטרן על זה? [ראש אמ"ש אלוף אלעזר שטרן, ע.י.], שארים אליו טלפון? הוא בכלל יודע מזה?
- אני רוצה שזה יהיה עוד היום. הוא ישמח מאוד-מאוד שזה יהיה אצלנו. מאוד.
- אז קדימה. תגיד לי מה קורה עם זה עוד היום. עוד היום? בסדר?
- שלום.
הנה אתה רואה ש-Nfc מצליח לקדם עניינים שהיו תקועים...".

את פסיקתו ההלכתית המקלה בענייני צבא הסביר בעבר הרב רונצקי בהיכרותו העמוקה עם המערכת הצבאית, אופיה וההתמודדויות הקשות מולן ניצב החיל שומר המצוות. בפסיקותיו אלו הוא מגיע להכרעה לאחר התייעצויות עם גדולי תורה, כמו הרב אביגדור נבנצל רבה של העיר העתיקה בירושלים ועוד. בחיי האזרחות הוא אינו מוכן לנפק קוּלוֹת דומות לבאים להיוועץ בו.

הרב רונצקי עוטה לראשו כיפה סרוגה ואוחז בהשקפת עולם ממלכתית. למרות דיבורו השקט, המתון והבלתי קולח או כריזמטי, הוא מוערך בקרב תלמידי מכינות קדם-צבאיות ובני ישיבות רבים, ועוסק המון בעשייה למען הכלל והחיילים בפרט. על אף כישוריו הרבים הוא לוקה ב"חיסרון" ניכר - הסתייגות מפוליטיזציה ונורמות בלתי מקצועיות בצה"ל ובחיים בכלל, ומתנהל בדרך צנועה ופשוטה מבלי לנסות לייצר כותרות.

מעבר לתפקידיו הצבאיים למד הרב רונצקי בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, ולימד בישיבתו של הרב שלמה אבינר "עטרת ירושלים" (לשעבר "עטרת כהנים") בעיר העתיקה והפך לראש המכינה הקדם-צבאית ביתיר. כיום הוא משמש כראש ישיבת ההסדר באיתמר.

את חייו החל בחיפה בבית לא דתי. בגיל 26 אחרי שסיים את שירותו כחייל בצבא הסדיר, חזר בתשובה והוסמך לרבנות ב"כולל מרץ" במבשרת ציון. אחרי שחי שנים אחדות בהתנחלות אלון-מורה, העתיק את מקום מגוריו לאיתמר הסמוכה.