פסק דין: "לא כל ליקוי או איחור הוא בר תביעה"

אלון וולודרסקי תבע את צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בסכום של 17,800 שקל (תקרת הגג). בחודש אוגוסט אשתקד, התאכסן במלון "גלרוס" בוורנה במקום במלון "יבור" עקב רישום יתר. לדבריו, המלון החלופי היה רחוק מהעיר ומיקומו אילץ אותו לנסוע במוניות בעלות 45 שקל לכל כיוון, דבר שגרם להוצאות כספיות, אכזבה ומפח נפש.

בכתב ההגנה טענה חברת צבר שלא התרשלה והעבירה לתובע את כל המידע בנוגע למלון החלופי. "התובע הסכים לתנאי העסקה בחתימתו על טופס ההזמנה שפרטיה הינם בגדר בקשה, ואיננו מחויבים כל עוד לא נתקבל אישור סופי של הספק. כמו כן צוין בהזמנה שלספק זכות להעביר לקוח למלון חלופי באותה רמה או ברמה גבוהה יותר בתוספת תשלום במקרה של תפוסת יתר". לדבריה, התובע הועבר למלון חלופי ברמה גבוהה יותר שעלותו יקרה יותר מהמלון המקורי והמרחק ביניהם קצר. "התובע קיבל טיסות, התארח במלון מצוין, קיבל את כל השירותים ונהנה מהחופשה והפיצוי שביקש מוגזם ומופרז, יש לדחות את התביעה".

בפסק דין שניתן בחודש שעבר דחה השופט גד אנגל את התביעה. "לא כל ליקוי או איחור הוא בר תביעה, על התובע להצביע על הפרה יסודית של ההסכם בינו לבין הנתבעת. על כל נוסע סביר, לצפות תקלות כאלה או אחרות ואין הוא יכול להתעלם מאפשרויות שכאלה. בית המשפט כבר התריע שלאחרונה תביעות בגין עוגמת נפש, מתפשטות כאש בשדה קוצים ויש למדוד את הפיצוי בגין עוגמת נפש במשורה. בעיית רישום היתר, הינה תופעה מוכרת ומוסדרת באופן ספציפי בהסכם שבין הצדדים והתובע בחתימתו על טופס ההזמנה, הסכים לתנאי העסקה לפיה רשאית היתה הספקית, במקרה של רישום יתר במלון, לשנות את פרטי ההזמנה ולהעבירו לבית מלון אחר ברמה דומה".

השופט הוסיף שהתובע לא הוכיח הוצאות למוניות ולא צרף קבלות ו/או אסמכתאות שיעדו על כך. כמו כן מתח ביקורת על סכום התביעה המופרז: "הנתבעת פעלה כמצופה, התובע קיבל טיסות, התארח בבית מלון ברמה דומה למלון המקורי, קיבל את כל השירותים ונהנה מהותית מהחופשה ולפיכך הפיצוי שדרש מוגזם, מופרז וללא כל ראיה ו/או הוכחה". השופט לא הטיל על התובע הוצאות משפט, "על-מנת לא להכביד עליו מעבר לנדרש".