מזוז יבקש לקבוע קלון לקצב

היועץ המשפטי מזוז הגיש (יום ה', 6.9.07) תשובה לעתירות נגד הסדר הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב. בתשובה חוזר מזוז על טענותיו כי להסדר הובילו קשיים ראייתיים בתיקה של א' מבית הנשיא ושל המתלוננת ממשרד התיירות, ושאותם לא ניתן לחשוף במלואם כדי להגן על פרטיותן של המתלוננות.

להחלטה על הסדר הטיעון היו לדבריו שותפים מרבית הפרקליטים שעסקו מלכתחילה בנושא והעמדה שהתקבלה לבסוף "היתה מקובלת על גורמים בכירים מאד ממערכת התביעה לרבות פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה פרקליט המחוז ועוד". הללו לדבריו סברו ש'מדובר בתיק שבו 'הסיכוי הסביר להרשעה' הינו לכל היותר גבולי ביותר והתוצאה של זיכוי הינה בהחלט אפשרית'".

אדרוש להטיל קלון

בתשובה מעלה מזוז אפשרות לפגיעה בכיסו ובתנאיו של קצב וזאת תוך שימוש בהטלת קלון על מעשיו במסגרת הסדר הטיעון. מזוז ציין את החלטת ועדת הכספים של הכנסת מיולי השנה, לקצץ בהטבות הניתנות לנשיא לשעבר במקרה של הרשעה בעבירה עם קלון. לדבריו, לאחר שקצב יורשע בעבירות פליליות שבכתב האישום עפ"י הסדר הטיעון "הוא יבקש מבית המשפט לקבוע כי יש בעבירות בהן יורשע משום קלון. דבר שיאפשר לקצץ את ההטבות הכלכליות הניתנות כיום לקצב ועמדו להינתן לו משך שנים ארוכות"

בג"צ אישר שינוי בעמדה לגבי שופט

בהתייחסו לביקורת שנמתחה על השינוי בעמדת התביעה מינואר ליוני, ציין מזוז את ההחלטה שקיבל לאחרונה בג"צ במקרה דומה לפיה אין בשינוי כזה משום פגם. מדובר בפסק דינו של השופט גרוניס בהחלטת היועץ לסגור תיק חקירה שנפתח נגד שופט מכהן, בגין חוסר ראיות מספיקות ולאחר שימוע (בבג"צ 11221/05 יוסף נעמאן נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 19.4.2007). "באותו מקרה שונתה הכוונה המקורית להעמיד לדין, והתיק נגנז,רק בעקבות שימוע שני שנערך לחשוד (לאחר ששימוע ראשון לא שינה ההחלטה). בית המשפט העליון דן בהרחבה בשינוי זה ולא מצא בכך כל פגם. בית המשפט גם התייחס לכך שההחלטה התקבלה על דעת כמה וכמה גורמי תביעה בכירים שטיפלו בעניין, ועולה מדבריו כי מדובר בפרמטר רלוונטי בהחלט שגם בגינו יש להימנע מהתערבות בהחלטת היועץ".

התביעה חרגה לטובת המתלוננות

מזוז דוחה טענות לפיהן לא הקפידה התביעה על קיום זכויותיהן של המתלוננות לפי חוק זכויות נפגעי עבירה. לדבריו "התביעה מילאה בקפדנות אחר הוראות חוק זכויות נפגעי העבירה ואין כל ממש בטענות בדבר זלזול בחוק או במתלוננות. ההתייחסות במקרה זה אף חרגה לטובה מהסטנדרט המקובל". במצב רגיל כותב מזוז, נפגע עבירה יכול לשלוח תגובה בכתב לרשויות התביעה ובפרשה זו ניתנה למתלוננות אפשרות להביע את עמדתן בעל פה ולא רק בכתב, "באופן ישיר מול נציגי התביעה".

שאלה מובהקת של מדיניות התביעה

מזוז כותב בתשובה לבג"צ כי בסופו של דבר ההכרעה בנוגע להסדר הטיעון היא "שאלה מובהקת של מדיניות תביעה ושל הפעלת שיקול דעת התביעה לגבי השאלה באלו נסיבות ראוי להגיש כתב אישום גבולי ובעייתי, כאשר יש הצעה להגעה להסדר טיעון".

מזוז קורא לבג"צ לקבל "בשעת ההכרעה" החלטה "המנותקת מכל רעשי הרקע, מהתחושות מהאמוציות, ומהפרשנויות". הוא הוסיף כי "... הפער בין החוק לבין הלב בו מתקשה שופט, הינו לעיתים גם מנת חלקו של תובע. למשל כאשר הוא נאלץ להחליט האם להגיש כתב אישום אם לאו, במקום בו יש בידיו ראיות מהן עולה לכאורה כי אין באישומים המועלים נגד נאשם משום עלילה ולדברים יש אחיזה במציאות, אך מצד שני אין הוא משוכנע במידה הנדרשת שיש סיכוי סביר כי הראיות שבידיו יאפשרו לו להוכיח את אשמתו של הנאשם בביהמ"ש מעבר לספק סביר. במקרה קשה כדוגמת המקרה שלפנינו - ללא קשר לציווי הלב, ללחץ הציבורי, לנחרצות המפגינים בכיכרות שלא קראו את אלפי העמודים של חומר החקירה - מחוייב התובע להחליט אך ורק בהתאם לחומר הראיות המצוי לפניו ולהערכתו המקצועית והמצפונית בדבר יכולתו להביא להרשעה על בסיסן".

מוקדם לשפוט את יתרונות ההסדר

"אנו מצויים בנקודת זמן קרובה מדי המקשה על שיפוט אובייקטיבי של היתרונות הגלומים בהחלטה מול חסרונותיה" כותב מזוז בסיכום התשובה. לדבריו, "כשהאבק ישקע והאופק יצטלל, המשיבים מאמינים כי אמון הציבור במערכת התביעה יישמר. זאת, בראש ובראשונה משום שאנו מאמינים כי הציבור ישתכנע שמערכת אכיפת החוק בישראל מקבלת החלטות ענייניות והוגנות, בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ולפי חומר הראיות המצוי בידיה; לא לפי סקרים או לחץ של דעת הקהל או התיעוב הציבורי שמעוררת דמות כזו או אחרת. האמון במערכת נשמר כאשר הציבור משתכנע שזו איננה מקובעת בקונספציות ובודקת עצמה ללא הרף עד השלב האחרון ממש של קבלת החלטותיה. האמון במערכת נשמר כאשר הציבור רואה שהמערכת איננה נרתעת מהחלטות קשות, אך נכונות, גם אם הדבר כרוך בשינוי עמדה קודמת ובתשלום מחירים לא פשוטים בטווח המיידי...".