ועדת וינוגרד: טרם הוחלט מי ייפגע

בא כוחה של ועדת וינוגרד, עו"ד צבי אגמון, הגיש (יום ה', 30.08.07) לבג"צ תגובה לשתי עתירות שהוגשו נגד הוועדה בטענה שהיא אינה מאפשרת לנפגעים הפוטנציאליים מן הדוח הסופי שתפרסם הוועדה זכות טיעון מלאה. זאת לקראת דיון שייערך בבית המשפט העליון בנושא ביום שלישי הבא (04.09.07).

בתשובתו לבג"צ לעתירות של הסנגוריה הצבאית ושל עו"ד אברהם פורז נגד הוועדה מבקש עו"ד אגמון לדחותן מכיוון שלא זאת בלבד שמדובר בשתי עתירות מוקדמות שהוגשו עוד בטרם קיבלה הוועדה החלטות כלשהן בנוגע לזהותם של הנפגעים הפוטנציאליים או בנוגע לזכויות שיינתנו לאותם נפגעים פוטנציאליים אלא שמדובר בעתירות שניתנו תוך היעדר מעמד של העותרים ומבלי שבכלל מוטלת על הוועדה חובה חוקית כלשהי להעניק לנפגעים הפוטנציאליים זכות שימוע.

"הוועדה טרם קבעה זהות הנפגעים הפוטנציאליים"

עו"ד אגמון טען, כי מדובר בשתי עתירות מוקדמות שהוגשו עוד בטרם הגיעה ועדת וינוגרד לכלל החלטה בדבר זהות הנפגעים הפוטנציאליים.

"הוועדה, בשלב זה, טרם קיבלה החלטות כלשהן בנוגע לזהותם של אלה העלולים להיפגע מהדוח הסופי, אף לא בנוגע לצורה שבה אלה עלולים להיפגע. בנסיבות אלה, תחליט הוועדה על הקפן המדויק של זכויות שתינתנה לנפגעים פוטנציאליים מהדוח הסופי, רק לאחר שתלך ותתקדם עוד בעבודתה, ותגיע לשלב קביעת הנפגעים הפוטנציאליים, והצורה שבה אלה עלולים להיפגע", כתב וציין כי כבר מטעם זה בלבד ראוי ששתי העתירות יידחו.

עוד ציין כי למרות שבאופן פורמלי טרם הגיעה הוועדה לזהות הנפגעים מן הדוח הסופי כבר פרסם יו"ר הוועדה, השופט (בדימ.) אליהו וינוגרד מכתב ב-18.07.07 שבו הבהיר בין היתר כי הוועדה תשלח הודעות מתאימות לאלה העלולים להיפגע, ואף תאפשר זכות לכל נפגע פוטנציאלי "לטעון לפני גיבוש הנוסח הסופי של הדוח ולפני פרסומו".

"בהקשר זה, נראה כי גם הסנגוריה הצבאית מוצאת באמור במכתב נספח ז' מענה הולם, המייתר את בירור העתירה; וכדרך שכתבה בס' 36 לעתירתה (בהתייחס לאותו נספח ז'), כי "ראתה בתגובת יו"ר הוועדה מיום 18.07.07 משום סוף פסוק ומענה הולם לפניותיה; ובכל הכבוד אף ראתה היגיון רב בכך שהוועדה אינה מוסרת הודעות מתאימות וקובעת סדרי עיון, חקירה וטיעון בטרם גיבשה את רשימת אלה שבכוונתה להתריע בפניהם כי הם עלולים להיפגע ממסקנותיה והמלצותיה", ציין והעיר כי ככל הנראה החליטו הסנגוריה הצבאית ועו"ד פורז להגיש את העתירות חרף מכתבו של וינוגרד בשל הודעה לעיתונות שפרסמה הוועדה וממנה השתמע לכאורה כי הוועדה מסייגת את התחייבותה למתן זכות שימוע.

"יובהר, איפוא, כי לא היתה זו כוונת הוועדה לסייג, באמצעות ההודעה לעיתונות (נספח ח'), את שנכתב במכתבו של יו"ר הוועדה", הבהיר עו"ד אגמון.

"להטטנות מילולית של עו"ד פורז"

עו"ד אגמון גם לא חסך בשולי התגובה את ביקורתו כלפי עו"ד אברהם פורז שטען שעתירתו שונה באופן מהותי מעתירת הסניגוריה הצבאית.

"בכל הכבוד, ה'איבחון' הראשון של עו"ד פורז (בס' 85.1 לעתירתו) – כאילו עתירת הסנגוריה הצבאית אינה מציגה את העניין הציבורי בבירור יסודי, המחייב שמירה קפדנית על זכות העיון (וכו') – אינו אלא בבחינת להטטנות מילולית, שאין בה להסביר מדוע קיים צורך בשתי עתירות נפרדות, שעה שתוכנן זהה", קבע עו"ד אגמון.

הסניגוריה ועו"ד פורז אינם בעלי מעמד לעתירה

לטענת עו"ד אגמון, אף שדי בטענה בדבר העובדה שמדובר בעתירות מוקדמות, יש לציין גם את בעיית היעדר המעמד של העותרים נגד הוועדה. זאת בשל הפסיקה שקובעת כי ככלל, לא תישמע עתירה מאת "עותר ציבורי", כאשר מצוי "נפגע פרטי" הנמנע מלעתור.

"בצד הרחבת תחום פריסתה של זכות העמידה נשמר הכלל שלפיו לא ייעתר בית המשפט בדרך כלל לעתירה ציבורית מקום שברקע הענין מצוי נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט בבקשת סעד על פגיעתו. וכך, מקום שהעתירה תוקפת מעשה מינהלי הפוגע בזכות או באינטרס של אדם מסויים, ואותו אדם נמנע מלעתור לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי גם אם העניין שהוא מבקש להביא להכרעה נוגע לנושא בעל חשיבות ציבורית כללית", ציטט מתוך פסיקת בג"צ בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד יו"ר ועדת הבחירות.

לדבריו, סוגיית היעדר המעמד אף תומכת בטיעון הראשון שהציג, בדבר היות העתירות מוקדמות, מכיוון שעל פיו, כאמור, טרם התקבלה החלטה כלשהי בדבר זהות הנפגעים הפוטנציאליים בדוח הסופי של הוועדה. "כשתתקבלנה החלטות שכאלה, ותישלחנה, בהתאם, הודעות מתאימות לנפגעים הפוטנציאליים, יהיו הם, הנפגעים הפוטנציאליים, בעלי זכות עמידה בכל עתירה דומה (ככל שיהיה בה צורך). הם – ולא "עותרים ציבוריים", ציין.

סעיף זכויות הנפגע אינו חל על ועדת בדיקה

טיעון נוסף שהציג עו"ד אגמון בתגובתו לבג"צ נוגע בהבדל החוקי שבין ועדת חקירה לוועדת בדיקה. לטענתו, ועדת חקירה מחוייבת על-פי חוק ועדות החקירה להעניק זכות שימוע לנפגעים פוטנציאליים ואילו ועדת בדיקה כלל אינה כפופה לחוק זה ולחובה זאת.

"הסמכויות המוענקות לוועדת בדיקה אינן אלה המוענקות, לפי חוק ועדות החקירה הנ"ל, לוועדת חקירה, אלא שניתן להעניק לה, לוועדת בדיקה, רק חלק מסמכויות ועדות חקירה: הכל כאמור וכמפורט בסעיף 8א' לחוק הממשלה הנ"ל. סעיף 15 לחוק ועדות חקירה – אותו סעיף הדן בזכויות אדם העלול להיפגע מהחקירה, או מתוצאותיה - אינו חל על ועדת בדיקה. גם לא על הוועדה שכאן", העיר.

עו"ד אגמון הדגיש כי כבר בדוח החלקי שהגישה הדגישה הוועדה את מחוייבותה למה שכינתה "דרישות הליבה של הצדק הטבעי", "שאדם ידע במה הוא עלול להיפגע, וכי תינתן לו הזדמנות מלאה – לאחר שניתנה לו הודעה כזו – להתייחס לטענות המועלות נגדו ולחומר עליו הן מבוססות".

עם זאת ציין כי כללי הצדק הטבעי, שלהם מחוייבת הוועדה, כמוהם ככללי יסוד אחרים שבמשפט הציבורי, אינם גורפים ומוחלטים והם אמורים להיות מותאמים לאינטרסים ציבוריים אחרים שבראשם עומד במקרה זה הצורך לפרסם דוח סופי בהקדם האפשרי.

"ככללי יסוד אחרים, גם הם מרוסנים ומותאמים, לפי הצורך, לטובת אינטרסים ציבוריים אחרים, החשובים לפחות באותה מידה. אחד האינטרסים שיש ליתן את הדעת עליו – והוועדה מחוייבת ליתן את הדעת עליו – הינו אינטרס קידום עבודתה של הוועדה; יעילות עבודתה של הוועדה; ובראש פירמידה זו: פרסום של דוח סופי בהקדם האפשרי".