מי הרג את בטהובן?

האם בטהובן מת כתוצאה מהרעלה מכוונות? ואם כן - מי אחראי למותו של המאסטר?

לודוויג ואן בטהובן, מלחין ופסנתרן גרמני, הלך לעולמו בגיל 57.

פתולוגים בווינה טוענים כי רופאו של המלחין נתן לו מנת יתר, בהסח הדעת. חוקרים אחרים אינם משוכנעים בכך, אך אין מחלוקת על העובדה: המלחין היה חולה מאוד שנים לפני מותו ב-1827.

מחקרים קודמים קבעו כי בטהובן סבל מהרעלת עופרת, תחילה כשגילו רמות של החומר בשערו ואז, שנתיים לאחר מכן, בחלקי עצמותיו. ממצאים אלה חיזקו את האמונה כי הרעלת עופרת ככל הנראה תרמה והובילה למותו בגיל 57.

אך מומחה פורנזי, כריסטיאן רייטר, טוען כי בידיו פרטים נוספים לאחר חודשים של מחקר של שערו של בטהובן. לדבריו האנליזה, שפורסמה בשבוע שעבר במגזין בטהובן, מראה כי בחודשים האחרונים של חיי המלחין, ריכוז עופרת בגופו תקע את המסמר עמוק יותר בכל פעם שטופל על-ידי רופאו, אנדראס וורוץ', בנוזלים בבטנו. למעשה, הטיפול בכאב בכבד, הוביל לבסוף למותו של המלחין, כך אמר לסוכנות הידיעות AP.

"מותו היה בעקבות הטיפולים של ד"ר וורוץ'", אמר רייטר, העומד בראש המחלקה הרפואית המשפטית באוניברסיטה הרפואית של וינה. "למרות שאי אפשר להאשים את ד"ר וורוץ' - איך יכול היה לדעת שבטהובן כבר לוקה במחלה בכבד?"

רק באמצעות ניתוח הגופה בבירה האוסטרית ב-26 במרס 1827, היו הרופאים מסוגלים לבסס את העובדה כי בטהובן סבל משחמת ומבצקת בבטן. רייטר אמר כי בניסיונות להקל על סבלו של המלחין, חזר הרופא וטיפל בו כשהוא מנקר את חלל בטנו ואטם את הפצע בעזרת רטיה המכילה עופרת.

למרות שהעופרת הרעילה כבר היתה מוכרת, הכמויות בטיפול "לא היו מספיק רעילות כדי להרוג מישהו אם הוא היה בריא", דברי רייטר. "אבל מה שד"ר ווריץ' ככל הנראה לא ידע הוא שהטיפול שלו תוקף מחלת כבד קיימת..."

גם לפני התפתחות הבצקת, ווריץ' ציין ביומנו כי טיפל בהתפרצות של דלקת ריאות חודשים לפני מותו של בטהובן עם מלחים המכילים עופרת, שהחמירו את מה שהחוקרים מאמינים שהיה מקרה של הרעלת עופרת. לדברי רייטר, השימוש החוזר בכמויות של עופרת המכילה משחה, בשבועות האחרונים בחייו של בטהובן, גרם למותו של המלחין.