לא תפתח חקירת מותם של מאבטחים בידי צה"ל

נדחתה דרישת הורים שכולים שבניהם נורו בטעות בידי צה"ל לאחר שזוהו כמחבלים. מדובר בפרשה מלפני ארבע שנים במהלכה ירו חיילי צה"ל מתוגברים במסוק, בשני מאבטחי מאחז, יהודה בן יוסף ז"ל ויואב דורון ז"ל. צה"ל טען כי לא היה מודע לקיומו של אותו מאחז ליד היישוב פני חבר וכי מדובר היה בירי בשוגג במסגרת מצוד אחרי מחבלי חמאס.

הוריהם של המאבטחים המנוחים עתרו בדרישה להורות על עריכת חקירה מחודשת בפרשה ועל העמדתם לדין של האחראים במחדל. לטענתם, "שלטונות הצבא אינם מסוגלים או אינם רוצים למצות את הדין עם העבריינים". הם דרשו כי ימונה שופט חוקר ויוגשו לאחר מכן כתבי אישום נגד המעורבים בפרשה.

כאמור, השופטות נאור ארבל וחיות דחו את העתירה וקבעו כי גם אם יש "סתירות ותהיות" במהלך החקירה "אין בהן כדי ללמד על כך שהחקירה לא ירדה אל שורש האמת, או כי התעלמה מקשיים שהתעוררו בה".

הן הוסיפו כי "חלק מן הסתירות הנטענות, נראה כי הן תוצאה של הבלבול והמתח ששררו בזמן אמת ושל המהירות בה קרו הדברים, אשר עלולים היו להקשות על תיאור קוהרנטי של מהלך ההתרחשויות... מעטות הן החקירות בהן עובדות מתיישבות זו עם זו בצורה מושלמת, והדבר אינו מעיד בהכרח על אי אמירת אמת, כי אם על האופן בו כל אדם תופס את האירועים מנקודת מבטו, בפרט כשמדובר בפרטים הנוגעים לאירוע שהתרחש תחת לחץ. בחקירות מעין אלה יש איפוא להתבונן על הדברים כמכלול, ואי הידרשות לכל פרט ופרט, כל עוד אין מדובר בפרט קריטי, אין בה כדי להצביע על חקירה בלתי ממצה".

השופטות דחו גם את הדרישה להורות על העמדתם של האחראים לדין וכתבו כי "ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נובעת מקביעתו של הפרקליט הצבאי הראשי כי אין ראיות מספיקות".הן הוסיפו כי בהחלטה שלא להעמיד לדין ניתן "משקל לא מבוטל" לרקע ולתנאים בהם פעלו המעורבים ובעיקר לכך "שהכשל שהביא לתוצאה הקשה התרחש במהלך אירוע בעל אופי מבצעי מובהק".

עוד כתבו כי יש לקחת בחשבון את "אי הוודאות והלחץ הכרוכים בנסיבות מבצעיות שבהן כל החלטה עלולה להיות הרת גורל והחלטות אין ספור מתקבלות תוך פרק זמן קצר, בלא שמתאפשר תהליך של שקלא וטריא ולעיתים בהיעדר מידע מספק".

"נטילת סיכונים" ,כתבו השופטות, "מגבירה מעצם טבעה את האפשרות לטעויות, מהווה חלק אינטגראלי מהפעילות הצבאית ומהשגת מטרותיה". לפיכך קיים חשש כי "העמדה לדין תיצור
'הרתעת יתר' מפני יצירתיות ויוזמה". הן כתבו עוד כי במרבית המקרים מספיק "בסנקציות פיקודיות" המשפיעות על המשך הקריירה הצבאית ועל אפשרויות הקידום, "כדי לייצר הרתעה וכדי להגשים את עיקרון הגמול".

מאידך,"נקיטה בהליכים פליליים במקרים של טעויות או רשלנות תיצור נורמה של בריחה מאחריות ושל 'גלגולה' על כתפיהם של אחרים, שהיא בעלת השלכות קשות על תפקוד המערכת הצבאית".

עם זאת כתבו השופטות,"אין להסיק מדברים אלה כי יש בפעילות מבצעית כדי להעניק חסינות כללית מפני העמדה לדין פלילי. במקרים של התרשלות אשר הובילה לאובדן חיים או לתוצאה חמורה אחרת, המישור הפלילי עודנו עשוי לשמש כדרך הטיפול המיטבית גם בתנאים של פעילות מבצעית. כל שנאמר הוא כי יש ליתן משקל לנסיבות ולתנאים העומדים בבסיסה של הפעילות המבצעית ולתת את הדעת לכך שאת שניתן למנוע בנקל בתנאי שגרה, קשה למנוע פי כמה כשמדובר בפעילות מבצעית, בתנאי לחץ ואי ודאות. מכל מקום, גם נגד אלה שנקבע כי אין להאשימם בפלילים, ננקטים צעדים פיקודיים משמעותיים, אשר כשם שהוסבר, השפעתם ומידת הרתעתם עשויה להתגלות כלא פחות קשה וכמגשימה כיאות את תכליותיה המרכזיות של הענישה".

בסיכום דבריהן כתבו כי את יגונם של ההורים על מותם המיותר
של בניהם בטרם עת, את כאבם שאין לו שיעור, יוכלו רק לשער. "ברור הוא רצונם כי תבוצע חקירה ממצה ומקיפה של ההתרחשויות שסבבו תוצאה טראגית זו, וכי האחראים לאירוע יתנו את הדין על מעשיהם, למען יילמדו הלקחים ויוסקו המסקנות ואולי בכך תבוא נחמה מעטה לנפשם. בדרישתם למצות את חקירת מות בניהם, באים הם לרשויות הצבא לא בחסד אלא בזכות, מוסרית ומשפטית. עם זאת, נראה כי בעניינם של הבנים, המאבטחים שנורו, נוהלה חקירה ממצה, גם אם תוצאותיה אינה מניחות את דעתם של ההורים. ההחלטה על ההעמדה לדין היא החלטה מקצועית ועניינית".