במחיר שווארמה וחצי

בעיצומו של עוד יום עבודה קיצי מייגע עצרתי הכל. את הטלפונים, את הפגישות, את הראיונות האינסופיים ואת המירוץ המתמיד אחרי הזנב של עצמי. לקחתי את פסקל על מאה ושלושים קילוגרמיו והדרמנו לראשון. למה לראשון אתם בטח תוהים, פשוט כי זה הכי רחוק שאוכל לברוח מהטירוף הזה לשעתיים בלי להתבאס ששרפתי יותר מידי דלק וגם, בגלל שלשם שלחה אותי המערכת. לא סתם לראשון אלא לרפאלו שבאזור התעשיה הישן - מהמסעדות הוותיקות והמוכרות בעיר. 12 שנה יושבת רפאלו בליבו של מתחם הבילויים השוקק הזה. 12 שנה שסביבה נפתחים, נסגרים והיא שם, שומרת על עצמה מפני פגעי הזמן, מתעדכנת ומתחדשת.

אחרי עוד ניווט כושל של רן, וכשכמעט מצאנו את עצמנו ביבנה, הגענו בשעה טובה לרפאלו. די בחניה הצמודה כדי להיזכר שיצאנו מהביצה. רפאלו מחולקת לאזור הפתוח שבחוץ, למעשנים כנראה, ולאזור הממוזג הפנימי לשפויים. את פנינו מקדמת שני אחראית המשמרת עם חיוך פרובינציאלי מתוק ונזם בוהק בנחיר שמעליו. שני יפה בצורה מעוררת תיאבון ולא בהכרח לאוכל. נראה שזה זמן מצוין לחזור ולהתמקד במסעדה לפני שאמצא את עצמי כותב למגירה (דבר העורכת: אם הסקסיזם הזה יימשך, תמצא את עצמך בתוך המגירה).

הגענו בשעה הנכונה ליהנות מהתפריט העסקי המחודש של המקום (למתעניינים, כל יום עד 18:00, כולל בשישי). אז ככה, או שתבחרו מה שבא לכם מתוך התפריט המלא ותקבלו מחירים מגוחכים עד כדי 50% פחות מהרגיל, או שתבחרו דיל הכולל ראשונה, עיקרית וקינוח ותיפרדו מסכום פיקס עבור הקומבינציה המגרה. הסכום הזה ינוע בין 42 ל 62 שקל תלוי בעיקרית שתבחרו. פסקל, שהאיבר היחיד בגופו שגדול יותר מהקיבה הוא העין, החליט שנאכל הכל ובגדול, כך שהזמנו את האופציה השנייה כמובן.

לראשונות לקחנו פוקאצ'ה שהגיעה חתוכה לפרוסות, לא לפני שכל אחת מהן נטבלה בשמן זית ובזעתר. סחה על ההשקעה ושאפו על הרעיון. אני רק תוהה מה עושים לקוחות שהזמינו את הפוקאצ'ה ולא נמנים על חוג חובבי הזעתר. עם הפוקאצ'ה הגיעו פטריות שמפיניון ממולאות גבינה ומטוגנות בציפוי פריך וקרפצ'יו בקר. נתחיל בקרפצ'יו. פשוט סוף. אודה שלא ציפיתי לקרפצ'יו שילהיב אותי כל כך. הבלסמי העדין שמעל, הפרוסות הדקיקות, המלח הגס והשילוב של כל אלה הגיע לרמות גבוהות בעולם הקרפצ'יו שאני משוכניו הקבועים. פסקל, הידוע כחובב קרפצ'יו מושבע הסכים איתי והמשיך לטחון את הפטריות שלו בהתמדה אופיינית. הפטריות האלו, שבקושי הספקתי לגרד מהן קצה קצהו של ציפוי היו גדולות וגדושות בגבינה, אך השמן הפגין נוכחות מסיבית מידי שמעט הלחיצה אותי.

לעיקריות לקחתי שיפודי אנטרקוט עשויים מדיום רייר ולצידם קוביות תפוחי אדמה. פסקל הזמין כבד עוף ביין עם פטריות ובצל ובצד פירה כמובן. קיבלתי ארבעה שיפודים עמוסי אנטרקוט עשוי בול, אבל בול במידה שאני אוהב. תפוחי האדמה גם הם היו מצוינים וללא שריד של שמן. הרוטב בצד גם היה מצוין, כך שבשורה התחתונה יש לי חגיגה גסטרונומית בצלחת במחיר של מנה וחצי שווארמה בלי השתייה. המנה של פסקל נראתה טוב, ואם לשפוט לפי קצב ההעלמות שלה מהצלחת שלו...בעצם... במחשבה שנייה, כשמדובר ברן, הקצב לא מעיד על כלום. חרפתי את נפשי עבורכם וטעמתי (כשהוא לא שם לב כמובן), כך שממקור ראשון אני יכול להעיד שהיא היתה שווה לא פחות משלי. לצד כל מנה הגיע גם סלט אישי קטן עם רוטב לבחירה. היינו מסודרים.

לסיום, בלינצ'ס גבינה עם צימוקים וקינמון בדיוק כמו שסבתא עושה לי כשאני בא לבקר. בשבילו פאי פקאן עם גלידה וסלט פירות בדיוק כמו שהוא עושה לעצמו כשהוא קם בבוקר כדי לא להוריד את ההמבורגר על בטן ריקה. הקינוחים טעימים, האספרסו שליד מצוין ויש לנו לאן לחזור בראשון כשנרצה לנקות את הראש מגל הלחץ הבא.