רגעי האימה של סבתא סולטנה

זו הייתה יכולה להיות הסבתא שלי ושלך. סולטנה אליהו, קשישה בת 80 משכונת פת בירושלים, הותקפה בידי שודדים. הם חבטו בה, היכו בראשה, שמו לה שקית על הראש וכרכו נייר-דבק סביב צווארה.

הקשישה שבה לביתה ביום שני בערב, שוחחה בטלפון עם ילדיה, ומשהלכה להחליף בגדים בחדר הסמוך הותקפה בידי השודדים עוד קודם שהספיקה להשמיע קול. סבתא סולטנה תיארה את רגעי האימה: "סגר לי [השודד] פה, ועיניים סגר לי. נתן לי כמה מכות בראש. השכיב אותי על הרצפה. רצה לחנוק אותי. היה תופס לי בגרון. אמרתי 'תעשה לי טובה, לא תחנוק אותי. לא יכולה, לא יכולה'. נתן לי כמה סטירות בגרון".

השודדים הפליאו בזקנה את מכותיהם כשפניה מכוסות וידיה קשורות. הם דרשו ממנה את תכשיטיה ולקחו מכל הבא ליד, תוך שהם פושטים ממנה את התכשיטים שעליה. "הוא אמר: איפה הזהב שלך? ואני לא יכולה לענות לו. הוא הרג אותי. הפה שלי סגור. לקח לי תכשיטים וצמידים, לא יודעת מה לקח. לא יודעת כמה היו שם - שניים או שלוש. הרביצו לי טוב-טוב".

לאחר שלקחו את השלל הסתלקו השודדים מן הדירה בהותירם את סולטנה שותת דם וחבולה. בשארית כוחותיה ניגשה לשכנים. "אמרתי: יא אלוהים, תן לי אומץ לקום ללכת בחוץ. לקרוא להם, למישהו. לאט-לאט ירדתי לקומה הראשונה. דפקתי בדלת. מי זה? אמרתי: ישראל, אני, שכנה. תפתח לי הדלת, הרגו אותי. פתח לי דלת. אוי, מה עשו לך ככה? מה קרה? קרא לאשתו מרסל. היא באה הרביצה לעצמה. קראו לאמבולנס ולמשטרה".

סולטנה מתקשה לעכל את שחוותה: "למה אלוהים עשה לי ככה? תיקחו דברים. למה ירביצו לי ככה? למה, למה?". כעת היא שוכבת באשפוז בבית החולים הדסה. "כואב לי הראש, עיניים, גרון, ידיים, כתפיים, הכל כואב ממכות. יוסף במצרים לא הרגיש ככה. הייתי פרח, עכשיו אני סמרטוט".

סולטנה אליהו מצטרפת לקשישות איטה פוגל מחיפה ופנינה רפאלי מבית השיטה, שהוכו בברוטליות השנה גם כן בידי שודדים. במשטרת ירושלים רומזים כי יש קצה חוט בחקירת הפרשה, העשוי להוביל ללכידת השודדים.