חולי סרטן - למצוא מפלט בעבודה

העבודה לא השתנתה, כך גם העמיתים לעבודה, אך החזרה למשרד לאחר ניתוח בעקבות סרטן השד שונה בהחלט עבור חולות ועמיתיהן במשרד.

בראיון שהעניקה לחדשות ABC מספרת קארה שטיין, מנהלת משרד, כי "האנשים היו מאד מודאגים, וגיליתי כי היתה לכך השפעה על כולם. לאנשים יש תגובה מאד קשה כשאתה מספר להם כי חלית בסרטן". שטיין עבדה לאורך רוב 16 השבועות בהם עברה טיפולי כימותרפיה וחמישה שבועות של הקרנות.

אחד הקשיים העיקריים של חבריה למשרד, היא מספרת, הוא השינוי בהופעתה לאחר הטיפולים.

"ברגע שהם התגברו על השוק הראשוני של לראות אותי קירחת כולנו חשנו נינוחים יותר", היא מספרת. "זה הפך למשהו שפשוט שם. זה מה שקורה לי כרגע".

על-פי מחקר שפורסם בעיתון "Cancer", ונעשה על-ידי האגודה האמריקנית לסרטן, 60% מכל חולי הסרטן, גברים ונשים, ממשיכים לעבוד במהלך הטיפולים. ומבין אלו שמפסיקים לעבוד, 73% חוזרים לעבודה בתוך שנה.

לחלק מהם אין ברירה אם הם רוצים לשמור על ההכנסה שלהם. עבור אחרים, הבחירה לעבוד קשורה גם להערכה העצמית.

"הדבר היחיד שלא רציתי לעשות היה להשאר בבית ולחשוב על המצב שלי", מספרת וונדי סקינר. "רציתי לשמור על מחשבה עירנית. רציתי להמשיך להיות פעילה".

אולם עבודה במהלך טיפולי כימותרפיה עלולה לגרום לפרצי עייפות פתאומיים.

"אין לך את כל הכוחות שלך. אתה נמצא תחת טיפול תרופתי, לכן, אתה מרגיש קצת פגיע ורגיש", מספרת חולת סרטן נוספת, בטי סקאלל.

למרות שאין כל ממצא מדעי שיוכיח זאת, חולי סרטן מדווחים כי הם נהנים מיתרונות רבים רק מהנוכחות של עמיתיהם לעבודה.

"הכל היו אוהדים מאוד. הם היו תומכים מאוד... כשהיה יום רגיש מאוד - רגיש עבורי - הם היו שם בשביל לתמוך בי", מספרת סקינר. "זה גרם לכל תקופת המחלה לעבור מהר הרבה יותר - וטוב הרבה יותר".

"זה ללא ספק עזר להתאוששות שלי", מוסיפה שטיין. "לא הרגשתי שחיי השתבשו או שנגרמה לי טראומה קשה. פשוט המשכתי הלאה. ואני חושבת שזהו הכיוון שתמיד רציתי ללכת בו".