מורה לנהיגה יכול לבסס תביעה כספית על רישומיו

נירה בן דוד תבעה את עמרי ימין בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בדרישה לשלם לה עבור 46 שיעורי נהיגה שניתנו בין החודשים נובמבר 2001 ו-אוגוסט 2002. בן דוד הציגה יומן וכרטיס תלמיד וביקשה לראות בהם "רשומה מוסדית". עבור כל שיעור גבתה 95 שקל במקום 125 שקל מאחר שימין היה חבר של בנה. את ההשתהות בהגשת התביעה הסבירה בן דוד, שמקורה בהיכרות מוקדמת עם התובע, כאמור, ובמגעים עמו לפרוע את החוב.

בכתב ההגנה הכחיש ימין שהוא חייב משהו לתובעת. לדבריו, השתתף ב-15 שיעורים בלבד ושילם תמורתם 1,500 שקל ואין בידיו מסמך שיסתור את טענות התובעת. הוא ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

בפסק דין שניתן בתחילת החודש, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת תמר בר-אשר צבן, את התביעה. "הרישומים שהציגה התובעת באים בהגדרה של 'רשומה מוסדית' כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות. בהיותם מסמך אשר נערך על-ידי התובעת, מורה לנהיגה (בעלת משלח יד) במהלך הפעילות הרגילה של משלח ידה. עולה שעריכת היומן ורישום כרטיס התלמיד נעשים כחלק מהתנהלותה הרגילה של התובעת. הוכח שהרישום נעשה סמוך למועד התרחשותו. מאחר שהרישום ביומן משמש כלי מרכזי להתנהלותה של התובעת הרי שיש בכך כדי להעיד על אמיתות התוכן". הנתבע חויב לשלם לתובעת 2,870 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.08.02 מועד השיעור האחרון.

השופטת הטילה על התובע לשלם 330 שקל נוספים בגין טרחה ועוגמת הנפש שגרם לתובעת כשלא שילם את חובו במועד, "והיה עליה 'לחזר' אחריו כדי שיפרע אות חובו". הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.