גרירת רגליים בטיפול בניצולים

מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, מפרסם (יום ד' 15.08.07) דוח חריף על התנהלות מדינת ישראל ומוסדותיה ביחס לניצולי השואה ובטיפול בהם. "נמצא כי התנהלות רשויות המדינה כלפי הניצולים מתאפיינת פעמים רבות מדי בעיכובים מיותרים, בשיהוי וב"גרירת רגליים" שאינם עולים בקנה אחד עם תכליתם של ההסדרים החוקיים", כתב "החובה החוקית והמוסרית המוטלת על רשויות המדינה היא לפעול מיד, במהירות ובנחרצות, לתיקון הליקויים".

ממצאי הביקורת העלו כי לא רק שהמדינה לא פועלת לשיפור מצבם של ניצולי השואה אלא היא אף לא מתקצבת מספיק את הקרן לרווחה לנפגעי השואה שמנסה לתמוך בניצולים. הדוח מעלה כי חוסר תשומת לב ביורוקרטי גרם לכך שמיליוני שקלים שהוקצבו לטובת הקרן לא הגיעו בסופו של דבר ליעדם. עוד התגלה כי טיפול בניצולי השואה במסגרת הלשכה לשיקום נכים נמשך שנים ארוכות ופוגע קשות בניצולים. ממצא נוסף: מדינת ישראל מעולם לא הגדירה בחקיקה מיהו ניצול שואה באופן שיתכן ופגע ביכולתה לבחון את צרכיה לצורך תכנון הסיוע הכספו ותקצובו. גם ביחס להשבת רכוש הנספים ליורשיהם מסתבר שמדינת ישראל מתמהמהת ומדינת היהודים שקמה בצל השואה היא מהמדינות האחרונות בעולם שעוד לא נקטה צעדים ממשיים להשבת רכוש נספים ליורשיהם.

על-פי אומדן הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר חיים כיום בישראל כ-250,000 ניצולי שואה. כ-50,000 ניצולי שואה מקבלים תגמולים מהלשכה לשיקום נכים; כ-57,000 ניצולי שואה מקבלים תגמולים מממשלת גרמניה וממשלות אחרות וכן מוועידת התביעות וכ-143,000 ניצולים אינם מקבלים תגמול כלל, היות ורובם אינם עומדים באמות המידה לקבלת תגמולים מהגופים הללו.

מיליונים לא הגיעו לניצולים בגלל ביורוקרטיה

רק 34% מכספי הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, המוסד העיקרי המסייע לשיפור מצבם של ניצולי השואה בישראל, לשנת הכספים 2006. מתוך תוספת תקציב בסך כ-21.6 מיליון ש"ח שאושרה בחודש יוני 2006 ושהקרן הייתה אמורה לקבל ממשרד האוצר ביוני 2006 עברו לחשבונות הקרן וממנה לניצולי השואה רק כ-7.4 מיליון ש"ח. זאת בשל העובדה הביורוקרטית שמתן התוספת אושר רק בסוף שנת 2006. "התנהלות זו נפגעה יכולת הקרן להעניק סיוע למספר גדול יותר של ניצולי שואה באותה שנה", כותב מבקר המדינה.

יש לציין כי ממכתבה של הקרן לרווחה לוועדת התמיכות מ-9.11.06 עולה כי העברת התקציב בסוף שנת הכספים לא היתה תופעה חד פעמית לשנת הכספים 2006 אלא גם בשנים שקדמו לכך הועבר תקציב גדול לתקנת התמיכה רק לקראת סוף שנת הכספים, ועקב כך חלק מניצולי השואה לא קיבלו את הסיוע הנדרש.

"על אגף התקציבים במשרד האוצר ושאר הגורמים המעורבים בהקצאת תקציבים המיועדים לתמיכה בארגוני סיוע לניצולי שואה לפעול בנחישות כדי שהתקציבים המיועדים לתמוך בארגונים אלה יוקצו להם בתחילת שנת הכספים כדי לאפשר את ניצול המשאבים שהוקצו למטרה זו ולסייע לארגונים להגשים את מטרותיהם", כתב המבקר בעניין זה.

עוד הוסיף כי לנוכח הפעילות הציבורית, החיונית והייחודית, שבה עוסק מרכז הארגונים, פעילות שמדינת ישראל עצמה צריכה הייתה לבצע, או לפחות ליטול בה חלק נכבד, אך אין היא עושה כן - יש מקום לראות במרכז הארגונים מעין "סוכן" של מדינת ישראל לעניין זה, ולפיכך לסייע במימון פעילותו. "מן הראוי, אם כן, שמשרד האוצר יידרש מחדש לסוגיית התמיכה במרכז הארגונים, מבלי שהדבר ישמש תקדים לגופים אחרים. לחלופין, על ממשלת ישראל למנות צוות או להקים גוף מתאים אחר שיבצע את עבודת המטה הנדרשת במקום מרכז הארגונים".

תיקים שוכבים בלשכה לשיקום נכים שבע שנים

"הטיפול בתיקי תביעות של ניצולי שואה בלשכה לשיקום נכים נמשך לעתים שנים ארוכות ופוגע קשות בתובעים", כותב מבקר המדינה בדוח. "בגין גילם המבוגר ומצבם הבריאותי של התובעים חלקם אינם זוכים לקבל את תוצאות הטיפול בעניינם". המבקר מוסיף כי על הלשכה לסיים את הטיפול בתיקים בתוך פרק זמן קצר, בהתחשב במהות התביעה ובמצב התובע. "לדעת משרד מבקר המדינה, לנוכח אי השוויון בין שתי קבוצות הנכים וההיבטים ההומניטאריים הייחודיים של נשואי החוק, ראוי שהממשלה תבחן אפשרות להנהיג הסדר שיביא להשוואת זכויותיהם של נכים הזכאים לתגמול על-פי חוק ההסדרים לזכויותיהם של נכים הזכאים לתגמול על-פי חוק נכי הרדיפות".

הדוח חושף עוד כי נהלי הלשכה אינם קובעים פרקי זמן מרביים לנקיטת פעולות לטיפול בשלבים השונים של תיקי תביעות לקבלת תגמולים. בנוסף, הנתונים במערכת הממוחשבת לניהול תיקים אינם מעודכנים דיים ומאחר שהלשכה אינה מבצעת בקרה על מצב הטיפול בתיקים, אין באפשרותה לזהות 'צווארי בקבוק' בשרשרת הטיפול ולהקצות ביעילות כוח אדם למחלקות השונות בלשכה. "בקרה כזו עשויה לקצר את משך הטיפול בתיקים ולשפר את רמת שביעות הרצון בקרב התובעים", כותב המבקר.
בבדיקה שערך משרד מבקר המדינה בלשכה נמצא, כי 58% מהתיקים שהלשכה לא סיימה לטפל בהם עד ינואר 2007 (2,565 תיקים) היו מונחים באותה עת על שלחנות הלשכה כבר שנה, וכי 760 מהתיקים האמורים היו מונחים כבר לא פחות משבע שנים מבלי שטופלו עד תומם. "היות ומדובר באוכלוסיה מבוגרת, לא מן הנמנע כי תובעים ילכו לעולמם לפני שיסתיים הטיפול בתביעותיהם", כותב המבקר.

מבוכה ואי נעימות בתורים משותפים בלשכה
בפגישות שקיים משרד מבקר המדינה עם נציגי ארגונים של ניצולי שואה טענו נציגי הארגונים כי במועדים שבהם מתכנסת ועדה רפואית בלשכה ונדרשת נוכחותו של התובע מוזמנים כמה אנשים לתורים שנקבעו לאותה השעה או לתורים עוקבים. מאחר שכל המוזמנים ממתינים לתורם בחדר המתנה אחד נגרמת להם מבוכה ואי-נעימות, וזאת בשל העובדה שמרבית הנכויות שבהן עוסקת הוועדה הרפואית הן נכויות נפשיות, והדבר מעורר בניצולים תרעומת קשה. "לדעת משרד מבקר המדינה, על הלשכה לנהוג ברגישות ולעשות כמיטב יכולתה כדי להגן על פרטיותם וכבודם של הנכים.

בעקבות המלצה זו של מבקר המדינה מסרה הלשכה למשרד מבקר המדינה כי בכוונתה לבדוק אפשרות לזמן את הנכים לוועדות במועדים מדויקים יותר על-מנת שלא תיפגע פרטיותם.

מרכז הארגונים לא מתוקצב בשל הנחיית החשב הכללי

מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל המאגד את כל הארגונים של ניצולי השואה בישראל לא מקבל סיוע לפעילותו מתקציב התמיכות של משרד האוצר. זאת לאחר שבשנת 2004 הוציא החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה, הנחיה כללית ולפיה יוגבל שיעור הוצאות ההנהלה והכלליות של מוסדות ציבור הזכאים לתמיכה. עקב אופי הפעילות המיוחד של מרכז הארגונים, שיעור הוצאות ההנהלה והכלליות שלו גבוה מזה שהוגבל בהנחיה.

"אי-תקצוב מרכז הארגונים שיתק את פעילותו של המרכז, ובהיעדר יחידת מטה חלופית במסגרת אחד ממשרדי הממשלה עלול שיתוק זה לפגוע ביכולתם של הממשלה ושל המרכז לקיים משא-ומתן עם ממשלות בחו"ל כדי לקדם את נושא הסיוע לניצולי שואה", כותב המבקר.

ישראל – מהמדינות האחרונות שלא משיבות רכוש נספים

לדעת משרד מבקר המדינה, הקמת החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ ארכה זמן רב מהנדרש, שמונה חודשים תמימים, בהתחשב בכך שאחת ממטרותיה היא סיוע לניצולי שואה באמצעות השימוש בנכסים של נספי שואה שיורשיהם ובעלי הזכויות בהם לא אותרו על אף המאמצים לאיתורם. נתון זה חמור גם בהתחשב בכך שמדינת ישראל היא בין המדינות האחרונות שעדיין לא נקטו צעדים ממשיים להשבת רכוש הנספים ליורשיהם.

החברה הוקמה לפי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006, ומטרותיה העיקריות הן איתור נכסים של נספי שואה, השבתם ומתן סיוע לניצולי שואה.

'ניצול שואה' לא הוגדר מעולם בחקיקה הישראלית

מדינת ישראל מעולם לא הגדירה בחקיקה את המונח 'ניצול שואה'. "היעדר הגדרה למונח זה יתכן ופגע ביכולתה של המדינה לתחום קבוצה זו ולבחון את צרכיה ואת היקפם למטרת תכנון הסיוע ותקצובו", כתב מבקר המדינה. "לדעת משרד מבקר המדינה, יש להגדיר את המונח 'ניצול שואה' אם בדרך בה הוגדר המונח על-ידי הוועדה הבין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואם בדרך אחרת".

חובה מוסרית למדינה שקמה על-רקע השואה

"מדינת ישראל הוקמה, בין היתר, על-רקע הטרגדיה שפקדה את העם היהודי במלחמת העולם השנייה, וניצולי השואה שעלו לארץ לאחר תום המלחמה היו שותפים מלאים להקמתה ולפיתוחה של הארץ. בנסיבות ההיסטוריות האמורות מוטלת אפוא על מדינת ישראל החובה המוסרית העליונה לדאוג לאלתר לרווחתם של ניצולי השואה. חובה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח שלילת זכותם של ניצולי שואה רבים לתבוע פיצויים מממשלת גרמניה בעקבות חתימתו של הסכם השילומים בין מדינת ישראל לממשלה הפדראלית הגרמנית בשנת 1952. יתרה מזו, על-פי החוק בישראל עשרות אלפי ניצולים אף אינם זכאים לקבלת תגמול ממדינת ישראל. לפיכך, על המדינה להקפיד ביתר שאת על מילוי הוראות החוקים שנועדו לסייע לניצולי השואה, ובד בבד לבחון אם די בהם על-מנת לסייע לאוכלוסיה זו", כותב המבקר בסיכום הדוח החריף.

"רשויות המדינה חייבות לנהוג ברוחב לב, באנושיות ובפתיחות ולפעול בנפש חפצה, מתוך רצון להקל את סבלם של ניצולי השואה. הדעת אינה סובלת שחסמים ביורוקרטיים יעכבו את הטיפול בניצולים אלו, שעברו שבעת מדורי גיהנום בשואה הנוראה שהתחוללה לעם היהודי באירופה ובארצות נוספות", דברי לינדנשטראוס.