בילו בחמי טבריה וחפציהם נגנבו מהמלתחה

אופירה ומשה ביטון תבעו את מגדל חברה לביטוח בע"מ ואת חמי טבריה בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. משה ביטון, נכה צה"ל, נהג לבקר בחמי טבריה פעמיים בשנה לצורך טיפול רפואי. בדצמבר 2005, הגיע למקום מלווה ברעייתו והשניים הניחו את תיקם בארונית נעולה במלתחה לאחר שסברו שהתיק לא ייכנס לכספת בשל גודלו. כעבור מספר שעות גילו, לחרדתם, שהארונית נפרצה והתיק שהכיל פריטים רבים, ויקרי ערך, נגנב. השניים ביקשו פיצוי בגין עוגמת נפש ועלות החפצים שנגנבו ובתוכם תכשיטים ופלאפונים.

בכתב ההגנה ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה וטענו שהתובעים התרשלו כשלא ביקשו שהתיק ותכולתו יישמרו בידי עובדי המקום בכספת מיוחדת. כמו כן שבמקום הוצבו שלטים המודיעים לאורחים שהנהלת חמי טבריה אינה אחראית לתכולת הארונית ויש להפקיד דברי ערך בכספות בלבד. הנתבעים הוסיפו שיש שוני משמעותי, המעורר תהיות, בין רשימת הפריטים עליה דווח מיד לאחר הגניבה לעומת זו שפורטה בכתב התביעה.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהיעדר הצדדים, פסקה השופטת תמר בר-אשר צבן, שהנתבעים יפצו את התובעים בסכום סמלי בלבד בסך 1,000 שקל. "סוגיית שמירת חפצים בבתי מלון הוסדרה בסעיף 12 לחוק השומרים. בהתאם להגדרת 'מלון' גם הנתבעת היא מלון שיהיה אחראי לפצות אורח שחפציו ניזוקו או נגנבו, רק אם האורח ביקש מבעל המלון לשמור על החפצים ובעל המלון נעתר לכך ושמר עליהם". לדברי השופטת, לתובעים הייתה אפשרות לשמור פריטים יקרי ערך בכספת שמורה, כאמור בשלטים, והם בחרו שלא לעשות כן, "ועליהם לשאת בתוצאות בחירתם".

השופטת תהתה מדוע התובעים השאירו תכשיטים שאינם מבוטחים בארונית ולא בכספת המלון וציינה שאכן קיים הבדל משמעותי בין שתי הרשימות. "שוכנעתי מדברי התובעים שמיד לאחר הפריצה שמעו מאנשים במקום ומהשוטרים שהגיעו מתחנת טבריה, שלא היתה זו הפריצה הראשונה לארוניות וכי יום קודם לכן היתה פריצה נוספת. אין ספק כי במצב דברים זה, היה על חמי טבריה להזהיר את אורחיה אזהרה נוספת על השלטים המוצבים במקום דרך קבע".