אדיר אוחיון נאבק. הוא מפרפר בידיו ורגליו ומנסה לקחת מספר נשימות אחרונות. לא רחוק ממנו צף גלגל הצלה. אדיר מנסה להושיט אליו יד, למרות שהוא יודע שהגלגל יסחוף אותו הישר למלתעות האימה של הלוויתן טדי, שבבטנו ממתינה טמירה ירדני ואוחזת בידה חוזה טאלנט כובל. בעוד הוא מתלבט מה עדיף - להופיע בחנוכה ב"שיר נולד" או להסתכן בחזרה לאלמוניות, מגיח חן אהרוני בשחיית גב מרשימה ומבט חודר ונעלם עם גלגל ההצלה.
לפתע, מהדהד קול רועם מן השמיים: "בוא אלי אדיר, אני אדאג לך". אדיר בוהה למעלה בבלבול. "אלוהים? זה אתה?". הקול מצחקק קלות. "לא אדיר, זה אני, רוני בראון. עוד מעט תגיע רפסודה לקחת אותך. עליה יחכו לך מאיה אברהם וגילת הלל עם אשכולות ענבים. הן ידאגו לך בדרך לחוף הליקון. אם אתה לא עייף מידי, לא יזיק להתחיל כבר לעבוד על חומרים. בהצלחה, אדיר...".
באמת בהצלחה. הביצוע האמיץ והמרגש של אוחיון לשיר שכתב והלחין בעצמו חשף את החולשה הגדולה ביותר של כוכב נולד - גרסאות כיסוי, גם אם הן מעובדות מחדש, לעולם לא יהיו מלהיבות כמו ביצועים מקוריים.
אגב, אם מישהו תהה מה נדב קדמון (המצויין) הולך לעשות אחרי שעף סופית, הסטייליסטים גל אפל וליאת אשורי כבר הפכו אותו לעבד האופנה הפרטי שלהם, וברגעים אלה הוא כבול במרתף חשוך ונאלץ לדגמן להם תלבושות ביזאריות.
כך או כך, הצופים גרמו לכך שבסוף השבוע האחרון כוכב נולד איבדה את שני הכוכבים הכי גדולים שלה - מרים טוקאן ואדיר אוחיון. נכון, מרינה עוד שם, אבל זה הולך ונעשה פחות פחות מעניין.
יש דיבור בתעשיה
זה לא סוד שכתבי התרבות בארץ לא ממש מפרגנים לתוכנית בעונתה הנוכחית, לכן ההחלטה להביא תגובות ביניים שלהם לפני כל סולו בתוכנית גלגל ההצלה נראתה בהתחלה כבחירה תמוהה. אז זהו, שמדובר בגאונות. האנשים בטדי יודעים טוב מאוד מה הם עושים. הרי אם ניתנת במה לכתבים בתוכנית עצמה, אין להם ברירה אלא להיות אוהדים במיוחד, וגם אם מישהו חטא במקרה בהערה סרקסטית, זו כמובן נחתכה בעריכה. זה עבד.
המבקרים לגמו בשקיקה את מי הבאר ממנה הם שותים, כי הם יודעים טוב מאוד שעם צביקה הדר לא מתעסקים. לא בטוח שמדובר בצביעות לקקנית, יכול להיות שמעטה הציניות פשוט נסדק, ומתחתיו נחשפו מעריצים מן השורה, שמסמסים בכל שישבת ומהנהנים בהסכמה כשמרגול מתברווזת.
מאיפה משתינה הדיווה
יום שבת. ערב ראשון בלי אדיר. הערב מוקדש לשירים של השופטים. אפשר להיות ציניים ולהעיר משהו על השתכשכות בביצה, אבל מגיע להם, למה לא? חבל רק שלא ניצלו את נוכחותו הזמנית של יוני בלוך כדי להוסיף שירים שלו לרפרטואר. במחשבה שניה, אולי כדאי להרחיק את בלוך קצת מההפקה, כי הוא מתחיל להשמע כמו מרגול (תיק תק, תיק תק, בום?!).
הערב נפתח עם דניאל בן חיים בשיר של צביקה פיק. פיהוק. דורון רוקח עם שיר של צביקה פיק. פיהוק. אליסה שפרגה עולה על הבמה. סוף סוף משהו תופס את תשומת הלב. לא, זה לא הביצוע. זו חולצה? זו שמלה? זו פיג'מה שהתכווצה בכביסה? ומה לעזאזל מודבק לה על החזה?
מי שהצילה את הערב, כרגיל, היתה מרינה, שהביצוע הרך והגרובי שלה ל"בוא" הפיח חיים חדשים בשיר שנלעס כבר מכל זוית אפשרית.
ותודה לאל (או למנתח) על דנה אינטרנשיונל, שהראתה לחן אהרוני איך נראית דיווה אמיתית וכמעט העיפה לדניאל בן חיים את הכיפה מהראש כשקראה לו בייבי. עכשיו כשהוא עף, יש מצב לדואט?
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה