שופטת בית משפט לעניני משפחה בחיפה דחתה (ג', 31.7.07) בקשת אב לערוך בדיקת רקמות בבתו בת-13 כדי לסלק ספקות שהתעוררו בו בהקשר לאבהותו. השופטת קבעה כי בדיקה זו אינה עולה עם טובתה הנפשית של הילדה. יתירה מכך, הבדיקה עלולה להוביל לפגיעה בה בשל חשש להגדרתה כ"ממזרה".
את העתירה הגיש האב לאחר שנולדו לו ילדים בנישואים שניים בהפריה מלאכותית. הוא חשד כי הבת מנישואיו הקודמים אינה שלו. הבת הוצאה מבית האם כדי להגן עליה מאלימות אביה החורג, ובה בעת, האב הביולוגי ניתק את קשריו עימה בשל חשדו כי אינה בתו.
בעתירתו טען האב כי "העיקרון העיקרי אותו יש לבדוק הוא טובת הילד הספציפי ולא שיקולי ממזרות". עוד טען כי "טובת הילדה מחייבת בירור שאלת האבהות על-ידי ביצוע בדיקת רקמות. סירובה העיקש של האם לשתף פעולה עם הליך חשיפת הילדה לשאלת האבהות, כהמלצת הצוות הטיפולי מנוגדת לטובת הילדה ומנציחה את ניתוק הקשר בין האב לילדה אשר גורם לנזק בלתי הפיך לילדה... טובת הילדה היא עריכת בדיקת הרקמות אשר תבהיר את ספקות האב ותהווה פתרון למצב העמימות בו שרויה הילדה ולחידוש הקשר עם האב"
בין המתנגדים לעריכה הבדיקה: האם, פקידת הסעד והיועץ המשפטי שכתב כי יש לדחות את הבקשה. לדברי היועץ, האב "עסוק בחוסר הוודאות אותו חש בעניין אבהותו על הקטינה, באופן שנמנע ממנו
לתפקד כאב ולהתחשב בצרכי הקטינה. הקטינה במצב נפשי קשה ואין
לאפשר פגיעה נוספת במעמדה האישי והכתמתה בכתם כבד מנשוא הוא
כתם הממזרות. ההלכה הפסוקה היא כי אין להתיר ביצוע בדיקת רקמות, שעה שיש בה כדי לפגוע בקטין ולהכתימו בכתם הממזרות, אלא רק במקרים חריגים ובזהירות מירבית ולאחר שיקול דעת, כמתחייב מחומרת העניין מבחינת טובתו של הקטין.במקרה זה ביצוע בדיקת רקמות, לא ישרת את הקטינה".
השופטת אלה מירז דחתה כאמור את הבקשה וכתבה כי "מחוות הדעת של הגורמים הטיפוליים, עולה ברורות כי לא זו בלבד שהבדיקה אינה דרושה לשם שמירת שלומה הנפשי של הילדה, אלא שלומה וטובתה מחייבים שלא תיערך בה הבדיקה האמורה.
אם כתוצאה מהבדיקה, יסתבר שהתובע אינו אביה של הקטינה-תיגרם לה פגיעה חברתית חמורה בלתי הפיכה, על-ידי הדבקת תווית של ממזרות וחוסר יכולת להנשא ליהודי וכן פגיעה נפשית חמורה של חוסר וודאות לגבי מעמדה ומיהו אביה האמיתי שיתווסף למצבה הנפשי הקשה ממילא, כמתואר בתסקירי פקידת הסעד. תוצאה זו אינה שקולה כלל ועיקר נגד הטובה שנטען כי תצמח לקטינה, מהתוצאה של הבדיקה ממנה יעלה שהתובע הוא אביה. האב ניתק את הקשר עם בתו כאשר היה בספק לגבי התוצאה וכל מעייניו בסיפוק רצונו וטובתו. את האב מניעים לכאורה שיקולים אחרים, כאשר מצבה הנפשי של הקטינה וטובתה אינם עומדים בראש מעייניו".
השופטת הוסיפה כי "כששוקלים את מאזן האינטרסים של שני העקרונות, 'חקר האמת' ו'טובת הקטינה', המסקנה המתבקשת היא שבדיקת הרקמות אינה לטובתה הנפשית של הקטינה. לפיכך עיקרון 'טובת הקטינה' ושמירת שלומה הנפשי גובר על הצורך בשמירת העיקרון של 'גילוי האמת'".
השופטת הוסיפה כי "הכלל הוא שאין להתיר בדיקת רקמות מחשש לממזרות אלא במקרים נדירים בהם הבדיקה הינה לטובת הקטין". היא ציינה כי במקרים בהם בית המשפט נעתר לבדיקה בדרך כלל מדובר בגבר נוסף הטוען לאבהות והשאלה העומדת על הפרק היא שלילה או אימות של אחד מהאבות."במקרה זה שלילת אבהות התובע תותיר הקטינה ללא אב ביולוגי ועם תהיות רבות לעניין מעמדה".
גם אם בית הדין הרבני יפסוק כי אינה פגועה בפגם "ממזרות", הוסיפה השופטת, הרי יש בעצם קיומה של תוצאה מעבדתית זו כדי להדביק על מצחה של הקטינה תו של ממזרות, "שיש בו השלכות חמורות ובלתי הפיכות מבחינת החברה, על כל המסקנות החברתיות הקשות והחמורות הנובעות מכך, לשלומה הנפשי של הקטינה שגם כך הינו רגיש, מורכב וקשה".
מכאן ש"בהתנגשויות בין הערך בדבר 'חקר האמת' לבין הערך של 'טובת הקטינה', גוברת טובת הקטינה. זוהי 'האמת המשפטית' וכך הוראתו המפורשת של המחוקק בסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. רק במקרים חריגים בהם יהא בעריכת בדיקת הרקמות משום טובת הקטין ולאחר שיקול דעת וזהירות מרובים, ניתן יהא לאפשר קיום הבדיקה. נסיבות מקרה זה אינן חריגות ולפיכך בנסיבות המקרה טובת הקטינה שלא תבוצע הבדיקה".
כאמור השופטת דחתה את התביעה לביצוע בדיקת רקמות והורתה על האב לשאת בשכ"ט בסך של 5,000 שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה