כך מנסחים ב"חרדית" איסור לצאת לטיולים

שניים מראשי הרבנים החרדיים, הרבנים אהרן ליב שטיינמן ויוסף שלום אלישיב, יצאו (א') בקריאה מיוחדת בעיתונות החרדית בעקבות מותם של שני מטיילים בני ישיבות במהלך טיולים. הקריאה הייתה אמורה להתפרסם כבר במוצאי שבת, אך התעכבה בשל חילוקי דעות על הנוסח הסופי.

בעוד שמכתב אומרים הרבנים: "הן עדיין בתחילת ימי הנופש, וכבר קיפחו שני בחורי ישיבות חיהם. אנו קוראים לכל אחד לא להיגרר לטיולים, כי זה סכנת נפשות של ממש, והשומע לעצת הזקנים - תבוא עליו ברכת טוב".

ואילו במכתב המשופץ נכתב: "הן עדיין אנו בתחילת ימי בין הזמנים וכבר קיפחו חייהם שני בחורי ישיבות ה"י [השם ישמרנו]. ולכן אנו שבים וקוראים לבני הישיבות לנצל את הזמן – למטרה המיועדת למנוחה ולחיזוק לימוד התוה"ק [התורה הקדושה] ביתר עוז, ולא להסתובב במקומות שאינם ראויים או לצאת לטיולים. שהדבר הינו בחשש סכנה (אם לא שהנהלת הישיבה מצאה צורך בדבר, ובתנאי שייעשה הדבר בפיקוח הישיבה). בברכת התורה".

ההבדלים המשתמעים מכך במונחים לא-חרדיים הם אלו:

*בני ישיבות לא יוצאים לעולם לחופש/נופש. אין חופש מתורה. אז מה בכל זאת יש? את תקופת "בין הזמנים" - פרק הזמן שבין "זמן" (סמסטר) אחד למשנהו, שנועדה - איך לא - לחיזוק הלימוד ולמנוחה.

*הרבנים לא נגררים אחר הארועים. זו לא פעם ראשונה שחבר'ה נהרגים בטיולים, ומי שיעלעל ב"ארכיון" הפאשקווילים החרדי ימצא מנשרים מסוג זה, ולכן - שבים וקוראים.

*מקומם של בני ישיבות אינו בטיולים, אבל בכל זאת - אם הייתה בכך "סכנת נפשות של ממש", הרי שמדובר באיסור הילכתי לצאת, אבל משעה שמדובר רק בחשש סכנה, הרי שאין בעיה שהישיבה תתיר את הטיול בסייגים שתציב.

צילום: הנוסח המשופץ כפי שהופיע בראש "יתד נאמן"