"תלמיד שמפסיק לימודיו ביוזמתו - מפר הסכם"

דוד ויפעת אלון, אב ובתו, תבעו את בית ספר תיכוניים וגימנסיות בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות. מכתב התביעה עלה שהבת נרשמה לבית ספר פרטי בבעלות הנתבעת בחודש ספטמבר 2004 לשנת לימודים שהיתה אמורה להסתיים בחודש יוני 2005 ושילמה 5,890 שקל. כעבור שבועיים התרשמה שרמת הלימודים והמורים נמוכה והחליטה לעזוב את בית הספר. כשביקשה את כספה בחזרה נענתה בסירוב למרות שלדבריה, הובטח שיוחזר אם לא תהיה מרוצה.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת שהבטיחה להחזיר את הכסף. לדבריה, בחוזה צוין שבמידה והלימודים יופסקו כעבור שבוע ימים יינתן 60% משכר הלימוד וביטול לאחר מכן יהיה כרוך בחיוב בשכר לימוד מלא. "התובעת ניהלה שיחות רבות וממושכות עם יועצת בית הספר, והודיעה שהיא בהליכי חזרה בתשובה ומעוניינת ללמוד בבית ספר דתי ולא נוח לה במסגרת חילונית".

בפסק דין שניתן בתחילת החודש דחתה השופטת אילת דגן את התביעה ולא חייבה את התובעים בהוצאות משפט. השופטת עיינה ביומן הנוכחות ממנו עלה שהתובעת ניהלה 30 שיחות עם יועצת בית הספר עד לחודש ינואר 2005 ולא עזבה את הלימודים כעבור שבועיים. כמו כן קיבלה את עדותה של היועצת לפיה התובעת עזבה את הלימודים משום שחזרה בתשובה. "התובעת לא הצליחה לשכנע מה לא היה טוב בבית הספר או במה הפר את התחייבויותיו. כל שהתובעת יכלה לומר זה שהיו ילדים לא ברמה וכאלה שמעשנים ולא היתה תלבושת אחידה". בפסק הדין נאמר שחוסר שביעות רצונה של התובעת מכך שבית הספר חילוני, אינו מהווה הפרת הסכם מצידה של הנתבעת.

"מי שהחליט להפסיק לבוא ללימודים באורח חד-צדדי, הוא זה שהפר את ההסכם ובנסיבות אלה אין כל חובה על הנתבעת להחזיר את שכר הלימוד ששולם. גובה שכר הלימוד השנתי נגזר בין השאר מההנחה שהתלמידים ילמדו שנה מלאה וישלמו את מלוא שכר הלימוד, שעה שהם תופסים מקום של תלמיד, ושעה שלא ניתן להכניס תלמיד חדש במקומם באמצע השנה ומובן כי בהתאם למספר התלמידים מתומחרות ההוצאות האחרות של הנתבעת". השופטת הוסיפה שלא יהא זה צודק להורות לנתבעת להחזיר שכר לימוד יחסי, כשיש ספק רב אם הייתה יכולה להקטין את נזקיה על-ידי הכנסת תלמיד אחר.