אל על תפצה נוסעים על איחור בהגעת המזוודה

פזית חגג' ועופר בכר תבעו את אל על בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 17,800 שקל (תקרת הגג). בחודש אוקטובר אשתקד השניים טסו להודו, בדיוק כשפרצה שביתת עובדי נמל התעופה בן-גוריון, ומזוודתם נותרה בארץ. השניים רכשו פרטי לבוש ורחצה ותרופות. הם התרעמו שאל על פעלה בחוסר תום לב, כשלא הודיעה שיתכן והמזוודה תישאר בארץ עקב השביתה ולא נתנה להם אפשרות לבחור אם לטוס ללא הכבודה. השניים הוסיפו שנגרמה להם עוגמת נפש והעיכוב בקבלת המזוודה, שנחתה בהודו לאחר, שיבש את הטיול.

בכתב ההגנה טענה אל על, שעובדי רשות שדות התעופה פרצו בשביתה לא מתוכננת שכללה הפסקת הפעילות בנתב"ג וטיפול בכבודות הנוסעים. על-פי אמנת ורשה אחריותה מוגבלת לסכום של 115 שקל לקילוגרם כבודה שניזוקה או אבדה. "במהלך השביתה לא היה בידנו מידע איזו כבודה הועמסה ועל כן לא ניתן היה למסור הודעה על כך לנוסעים. לעניין התרופות יש סעיף פטור על כרטיס הטיסה". אל על ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות.

בפסק הדין שניתן בחודש מאי, קבעה השופטת מיכל נד"ב, שהתובעים לא הוכיחו שאל על ידעה שהשביתה תפרוץ כשמסרו את הכבודה בדלפק ומשכך אינה אחראית. השופטת הוסיפה שאל על לא הוכיחה שנקטה בכל האמצעים לקצר את ההמתנה למזוודה שנמשכה שבוע, עד להעברתה להודו. "לתובעים עומדת זכות לפיצוי לפי סעיפים 19 לאמנת ורשה ("המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין") וסעיף 22 (2) ("בהובלה של כבודה רשומה וטובין מוגבלת אחריותו של מוביל לסכום של 250 פרנק לקילוגרם...").

עוד נאמר בפסק הדין: "אינני מקבלת את טענת התובעת שאילו היה נמסר לה שחלק מהכבודה של הנוסעים (שזהותם אינה ידועה) אינה עולה למטוס, הייתה נשארת בארץ". בסופו של דבר אל על חויבה לשלם לכל אחד מהתובעים, שמשקל מזוודתו היה 10 ק"ג, 1,075 שקל בתוספת 200 שקל ואגרה בסך 215 שקל.