בוטלה החלטה למחיקת אישום נגד נדיה מטר

בית המשפט המחוזי בירושלים הפך (ה', 19.7.07) החלטת בית משפט השלום, אשר מחק כתב אישום נגד יו"ר נשים בירוק, נדיה מטר. מטר הואשמה כי בתקופת ההינתקות, שיגרה מכתב עם ביטויים מעליבים למי שהיה אז ראש מנהלת סל"ע, יונתן בשיא.

במכתבה לבשיא כתבה מטר: "האמת היא שאתה גרסה מודרנית של היודנראט - בעצם גרסה הרבה יותר נוראה, כי אז בשואה, הדבר נכפה על אותם מנהיגים יהודים על-ידי הנאצים ומאד קשה לנו היום לשפוט אותם. היום אין אחד שעומד עם אקדח ליד רקתך ומכריח אותך לשתף פעולה עם הדפורמאציה של יהודי גוש קטיף וצפון השומרון". דברי מטר פורסמו באתרים שונים.

"השלום": מחיקה מטעמי הגנה מן הצדק

בעקבות כך היא הואשמה כאמור בהעלבת עובד ציבור. שופט בית משפט השלום, דוד מינץ, קיבל את טענות בא-כוחה של מטר, עו"ד יורם שפטל, כי יש למחוק את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. השופט כתב: "פן אחד של הגנה מהצדק הוא ההלכה בעניין אכיפה בררנית של החוק"; "תחושת הצדק במקרה זה אכן נפגעה. החוק נאכף נגד מטר, אך לא נגד אחרים שעשו מעשים חמורים ממנה. אכיפה מעין זו נוגדת את עיקרון השוויון בפני החוק. היא נוגדת
את אמות המידה שנקבעו בהלכות בורוביץ, רוזנשטיין וזקין. הסיבולת הציבורית כפי שהיא מיוצגת על-ידי התביעה הכללית יכלה לשאת את כינוי שופטי בית המשפט העליון כרשעים, ריקים, פוחזים, סוררים ומורים ובועלי נידות, היא יכלה לשאת את כינוי שר בישראל כהמן צורר היהודים, והיא יכלה לשאת את כינוי הרב הראשי לישראל כגרוע יותר מהאפיפיור פיוס ה-12. יש להניח שהי אגם תסבול את כינוי רמטכ"ל צה"ל כרוצח. היא יכולה לשאת איפוא, כינוי ראש המנהלת 'יודנראט'".

מינץ כתב עוד בהחלטה, כי הוא מורה על מחיקת האישום וכי הוא סומך את החלטתו על דברי היועץ המשפטי, מני מזוז, בעצמו כי "המשפט הפלילי אינו יכול להיות הפתרון לכל חולי בחברה הישראלית. השתלחות חסרת רסן היא לדאבוננו ענין של יום יום במציאות הישראלית... כל אימת שמדובר בחופש הדיבור אין החוק הפלילי מהווה כלי נכון ואפקטיבי".

"המחוזי": מטר אינה דומה לרב עובדיה

המדינה ערערה על ההחלטה, וכאמור, בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי הפרקליטות תגיש נגדה כתב אישום חדש על העלבת עובד ציבור. השופטים סגל, שפירא ונועם קבעו כי שגה בית משפט השלום בהחלטתו למחוק את כתב האישום, ודחו טענות בדבר "אכיפה בררנית ומניעים זרים" מצד הפרקליטות. "לאחר עיון מעמיק באותן שלוש דוגמאות מרכזיות שעל אדניהן נסמכה החלטתו של בית משפט קמא (בעניין הרב עובדיה יוסף וגדעון ספירו), באנו לכלל דעה ומסקנה כי לא כך הם פני הדברים...אין מטר דומה לרב עובדיה יוסף או לגדעון ספירו, ואין המצבים בגינם הוחלט שלא להגיש כתבי אישום בעניינם דומים לזה שלפנינו".

זאת ועוד, הם כתבו, "לא הוכח לפנינו כי הגשת כתב האישום נגד מטר נועדה לשם השגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. כך גם לא נמצא, כי אכיפת החוק נגד מטר נגועה בשיקולים זרים דוגמת דת, לאום או מין, או כי יסודה ביחס עוינות אישית או יריבות פוליטית דווקא נגדה. וכך גם לא התברר, כי שיקול מעין זה עמד ביסוד קבלת ההחלטה להעמידה לדין, וודאי שלא כשיקול מכריע ודומיננטי. אשר-על-כן, אין לפנינו אכיפה בררנית הנוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי שלו – הרסנית לשלטון החוק, מקוממת מבחינת הצדק או מסכנת את מערכת המשפט".

מעורבות הדרגים הבכירים

השופטים מתחו ביקורת על התנהלותה של מטר שהסתפקה לדבריהם במספר דוגמאות בטענה בדבר "אכיפה בררנית". דוגמאות אלו "אינן
מובהקות ואין בהן לכאורה יסוד להוכחת טענת האפליה". הם הוסיפו כי דווקא במקרים אלה אותם ציינה מטר, המקרים של גדעון ספירו והרב עובדיה יוסף, הצריכה קבלת ההחלטה שלא להעמידם לדין "מעורבות פעילה מצד הדרגים הבכירים ביותר אצל היועץ המשפטי לממשלה. אכן, עסקינן באינדיקציה בולטת לכך שאותם אירועים נחשבו בעיני התביעה הכללית לחריגים ובלתי קונבנציונאליים – בניגוד בולט למקרה דנן שאין כלל להשוותו אליהם".

השופטים קבעו כי מטר לא עמדה בנטל "הבאת הראיות להוכחת טענת האפליה, ולו בחינת ראשית ראיה, קל וחומר נוכח ייחוס זדון לרשות התביעה בהחלטתה להעמידה לדין – החלטה מינהלית שלא חרגה ממתחם הסבירות ושאין אפוא להתערב בה",כתבו השופטים.

מטר: לא יסתמו לנו את הפה

מטר אמרה בתגובה ל-Nfc: "הוכח שוב שאותה מערכת של פרקליטות ובתי משפט, שרובם שמאלנים קיצונים, שאינה מתנגדת לשחרור מחבלים ערבים, ממשיכה לרדוף את היהודים נאמני ארץ ישראל. אם הם חושבים שכתב האישום ההזוי והמגוחך הזה יפחיד אותנו או יצליח לסתום לנו את הפה, הם טועים. להיפך, רק נגביר את פעילויותינו לשמירה על כל ארץ ישראל ובע"ה נזכה לראות את היום בו כל פושעי אוסלו ופושעי הגירוש יעמדו לדין באשמת בגידה בעם ישראל ובארץ ישראל".