"משרד הרווחה לא נערך לפינוי התושבים"

דוח מבקר המדינה בחן גם את פעילותו של משרד הרווחה ומצא ליקויים מהותיים הנוגעים להיערכותו לעתות חירום. הדוח העלה כי לא נבדקה כראוי המוכנות לעת חירום: בחלק מהמוסדות הציבוריים והפרטיים ובחלק מהמסגרות בקהילה שבפיקוח אגפי משרד הרווחה ויחידותיו, לא ערך המשרד מאמצע שנת 2003 ועד לתחילת המלחמה תרגילי התגוננות, ולא בדק את מוכנותם לעת חירום, כך קובע הדוח. "למשרד לא היתה תמונת מצב כוללת על מוכנותן לעת חירום של כל המסגרות שבפיקוחו", מציין המבקר.

לפי הדוח, ימים אחדים לאחר תחילת המלחמה פנה משרד הרווחה למוסדות שבפיקוחו לצורך בדיקת מוכנותם לעת חירום. מדיווחיהם של 27 מוסדות במחוזות הצפון והמרכז עולה כי ל-22% מהמוסדות לא היו מקלט או מרחב מוגן; בידי 52% מהמוסדות לא הייתה תוכנית לפינוי; ל-44% מהמוסדות לא היה מערך היסעים זמין; ל-92% מהמוסדות לא היו גנרטור או מצברים להספקת חשמל; ל-31% מהמוסדות לא היה מלאי דלק או גז לבישול ולהסקה; ל-30% מהמוסדות לא היה מלאי מזון כנדרש; ו-41% מהמוסדות לא ערכו רשימת שיבוצים לעובדים. המבקר קובע כי "הממצאים הללו מצביעים על רמת מוכנות בלתי מספקת לעת חירום של המוסדות שבאחריות משרד הרווחה".

הדוח מציין גם כי משרד הרווחה לא נערך בצורה מספקת לאפשרות של פינוי מסגרות: ערב המלחמה לא היו לחלק מאגפי המשרד תוכניות פינוי, ולחלקם היו תוכניות לא מעודכנות. עם תחילת המלחמה נאלצו אגפי המשרד לאלתר "תוך כדי תנועה", כדברי המבקר, פתרונות פינוי למסגרות, שעל-פי הנחיות פיקוד העורף ובשל היעדר מיגון או מקלוט מספקים נדרשו להתפנות. המבקר קובע כי ביצוע חלק מהפינויים לקה בכשלים משמעותיים ולא תאם את נוהלי הפינוי: מעונות שתוכננו לקלוט את המפונים לא היו ערוכים לכך; אוכלוסיות מפונים עברו ממעון למעון, דבר שעלול להשפיע לרעה על רמת הלחץ והחרדה של המפונים; לא הוכנו מראש תיקי חירום ורשימות חוסים וצורכיהם הרפואיים; תכנון הפינויים לא התחשב בסגל העובדים ובבני משפחתם.

תגובת שר הרווחה, יצחק הרצוג:

"אני מייחס חשיבות גדולה מאוד להערות העולות מהדוח ואנו נעשה מאמצים לתיקונם בהקדם. המשרד בעיצומו של תהליך יישום הפקת לקחים מוסדר ומובנה, תוך הגדרת ליבת האחריות וקביעת גבולות גזרה ברורים של המשרד ושירותי הרווחה במערך הכולל של הטיפול בעורף".

דואר, בנקאות ותחבורה

בדוח עולה כי שירותי הדואר והבנקאות פעלו באופן חלקי בצפון הארץ. המבקר קובע כי רשות הדואר לא קבעה כמה נהלים חשובים לתקופת חירום, והנהלים שהוכנו עד מועד סיום הביקורת עוסקים בשעת חירום ולא ב"מצב מיוחד" בעורף. בכמה מיישובי קו העימות, כגון קריית שמונה ומעלות, סניפי הדואר היו סגורים במשך כמה ימים. יחידות דואר נסגרו לאחר שנפלו רקטות במרחב שלהן ולא נפתחו מחדש אחר כך. בכמה מערי קו העימות, למשל נהריה וקריית שמונה, לא חולק דואר באמצעות דוורים כמעט כל ימי המלחמה. פעמים רבות היתה פעילותה של חברת הדואר במלחמה כרוכה בסיכון חייהם של עובדי החברה.

המבקר מסביר כי הנחיות פיקוד העורף לא היו חד-משמעיות ולעתים הן לא עלו בקנה אחד עם הנחיות פיקוד צפון. בנוסף לכך, לא היו הוראות בהנחיות של חברת הדואר כיצד להפעיל את שירותי הדואר ב"מצב מיוחד".

באשר לבנקים, במהלך המלחמה היו סניפי בנקים רבים סגורים באזור קו העימות. בזמן שסניפי הבנקים היו סגורים, בדרך כלל ניתן ללקוחות מענה חלקי בטלפון. ביישובי קו העימות היה אפשר להשיג מזומנים ממכשירים אוטומטיים, שפעלו כסדרם, ומהסניפים הניידים שעברו ביישובים. נוסף על כך, לכל אזרח שהחזיק צ'קים של בנק מסחרי, היתה אפשרות למשוך עד 600 ש"ח ביום מכל סניף בנק פתוח או מכל יחידת דואר פתוחה. בדיקה שעשה משרד מבקר המדינה העלתה כי במהלך המלחמה לא נתן בנק ישראל לבנקים הוראות בדבר פתיחת הסניפים, אלא רק הבהיר להם כי "פתיחת הסניפים, ומילוי מכשירי המזומן יבוצעו רק בכפוף להוראות הביטחון".

משרד מבקר המדינה העלה בדוח ליקויים משמעותיים בתפקוד גופי התחבורה והנמלים בשעת-חירום ובקשרי הגומלין שלהם עם פיקוד העורף. במלחמת לבנון השנייה פעלה הרכבת על-פי הנחיות כלליות של פיקוד העורף, ומכיוון שחסרו הנחיות ונהלים להפעלה, נפגע השירות החיוני של הסעת נוסעים והובלת מטענים ברכבת בצפון הארץ. בנוגע לתחבורה הציבורית, מעלה הדוח כי בעת המלחמה לא היה גורם מתאם בין פיקוד העורף ובין מערך התחבורה הציבורית; ההנחיות היחידות בעניין תחבורה שנתן פיקוד העורף היו הנחיות לכל נהגי כלי הרכב באזור הצפון בנושאים כגון כבישים אסורים לנסיעה והתנהגות נוסעי כלי הרכב בעת הפעלת אזעקה.

בעת המלחמה צומצם שירות האוטובוסים הציבוריים בצפון לכ-30%-50% מהשירות הרגיל. ברבים מהיישובים לא היה כל קשר בין מפעיל התחבורה הציבורית ובין הרשות המקומית, ולכן מֶרכַז המידע העירוני לא היה יכול למסור לתושבים מידע על שירותי האוטובוסים.

בעקבות מעבר האניות לנמל אשדוד נוצרו בו עומס עבודה ומחסור בעובדים. התברר כי למרות המצב המיוחד לא נמצאה הדרך לנייד עובדים וציוד חיוני מנמל חיפה לנמל אשדוד לשם פריקת מטענים. בהיעדר הסדרים לניוד עובדים וציוד בין הנמלים בזמן המלחמה, לא ניתן מענה הולם לגידול הניכר בהקף הפעילות בנמל אשדוד.

המוסד לביטוח לאומי

הדוח מעלה כי מפברואר 2003 לא עשה המוסד תרגול לבחינת מוכנותו הכוללת לעת חירום. בתחילת שנת 2003, מינה מנכ"ל המוסד ועדה שתהיה אחראית להיערכות המוסד לעת חירום, ובין תפקידיה: קביעת מדיניות ההפעלה של המערך לתמיכה באוכלוסיה הנזקקת בעת חירום; תכנון ההיערכות, לרבות קביעת תקני כוח אדם וביצוע בקרה בעניין ההיערכות; קביעת נהלים שלפיהם יפעלו הגופים המקצועיים וצוותי העבודה; ביצוע הכשרות, השתלמויות ותרגילים בנושא; מעקב אחר קבלת ההחלטות ויישום הלקחים. לפי טיוטת הנוהל היה על הוועדה להתכנס בעתות שגרה אחת לשלושה חודשים לפחות. הוועדה התכנסה פעמיים בתחילת 2003 ומאז ועד פרוץ מלחמת לבנון לא התכנסה הוועדה ולו פעם אחת.

באשר למיגון ולהכנת המקלטים, הדוח מציין כי ערב המלחמה לא היה למוסד מידע מרוכז על מצב המיגון והמקלוט של סניפיו. רק בעת המלחמה ביצע המוסד סקר כולל בעניין זה. בזמן המלחמה הושבתה פעילותם של כמה סניפים של הביטוח הלאומי. הוא לא איתר מבעוד מועד מקומות חלופיים לקבלת קהל בסניפים, ורק בזמן המלחמה מצא מקומות כאלה. "עקב כך נפגעו השירותים הניתנים לתושבים", קובע המבקר.