"המשטרה התבססה על נתונים לא מעודכנים"

אף שהמשטרה קיבלה מפיקוד העורף נתונים מעודכנים, היא ביססה את היערכותה למלחמה על נתונים לא מעודכנים ופחותים בחומרתם באשר לטווח הירי, סוגי אמצעי הלחימה וכמות הרקטות. כך קובע דוח המבקר. "משום כך", ממשיך המבקר, "נאלץ מערך החבלה של המשטרה להתאים תוך כדי המלחמה את המענה שלו, בין היתר לכמות ירי גדולה יותר (עד כ-300 רקטות ליום) ולסוגי רקטות שלא היו מוכרים לו, כל זאת אגב סיכון אנשיו והציבור".

בדוח מוזכרים תרגילים שערכה המשטרה, אחד מהם עם פיקוד העורף, אשר לא סוכמו ולא הופקו מהם לקחים. בתחילת המלחמה סוכם כי המשטרה תהיה אחראית לפיקוד ושליטה בזירות וכוחות פיקוד העורף יהיו כפופים לה. "כתוצאה מכך הפכה המשטרה לגוף הנושא בעיקר האחריות לטיפול בזירות במלחמה. זאת בניגוד להיערכותה ובלא שהוקנו לה הסמכויות והמשאבים הנדרשים", מציין המבקר. לדבריו, ההחלטה שהמשטרה תישא באחריות לטיפול בזירות במלחמה אינה תואמת את בניין כוחה ואת היערכותה לעיתות חירום.

המבקר מציין כי בישיבות הממשלה לא הובהר לממשלה מהותו של השינוי שעשו המשטרה ופיקוד העורף, שבעקבותיו הפכה המשטרה לגוף הנושא בעיקר האחריות לטיפול בזירות במלחמה. כמו כן, לא נדון בפורומים אלה נושא קבלת האחריות לטיפול בזירות בידי המשטרה, ולא נבחנו היבטיה השונים של אחריות זו, ובהם יכולתה של המשטרה לתת מענה לעורף אם הירי יתפשט לעוד אזורים במדינה, ובד בבד להמשיך ולמלא את תפקידיה הייעודיים.

למרות "המוטיבציה הגבוהה", לדברי המבקר, שהפגינו אנשי המשטרה, יש לדעתו לשוב ולבחון ולהגדיר בבירור את התפקידים והסמכויות של המשטרה והמשרד לביטחון פנים בעתות חירום ואת יחסי הגומלין שלהם עם כלל גופי החירום ופיקוד העורף בפרט.

הטיפול בחומרים מסוכנים

מבקר המדינה מצא כי גופי השלטון העוסקים בתחום החומרים המסוכנים, דהיינו המשרד להגנת הסביבה, פיקוד העורף והמשטרה, פועלים כל אחד בתחומו, ללא יד מרכזת ומתאמת ובלי שנקבעה תורה סדורה בתחום המניעה. "בעת המלחמה", קובע המבקר, "תושבים רבים שהו במקומות ציבוריים בלא שמוגנו מצבורי חומרים מסוכנים הסמוכים אליהם ותושבים השתמשו במרחבים מוגנים של מקומות ציבוריים שלא היתה צפויה להיות בהם אוכלוסיה בעת חירום, כגון בתי ספר. רק לאחר המלחמה קבע פיקוד העורף כי ימוגנו מצבורי חומרים מסוכנים הסמוכים, בין היתר, לבתי ספר, לבתי חולים, למתנ"סים, לפנימיות, למעונות, למלונות, למרכזי קניות ולבתי כלא".

לפי הדוח, פיקוד העורף לא קבע למפעלים מסוכנים חיוניים את המיגון שיאפשר להם לפעול בעתות חירום בלי לסכן את האוכלוסיה. כתוצאה מכך היה פיקוד העורף צריך להכריע בעת המלחמה מפעם לפעם אם להתיר המשך ייצור חיוני הכרוך בסיכון לאוכלוסיה. בנוסף, הדוח מעלה כי עד נובמבר 2006 לא הושלם המיגון של 458 מצבורי חומרים מסוכנים. ערב המלחמה רבים מהמצבורים לא היו ממוגנים והדבר הביא את המשטרה ואת גופי ההצלה האזרחיים להיערך לטיפול באירועי חומרים מסוכנים בהיקף חריג.

המבקר כותב בדוח כי ניתנו הנחיות סותרות על-ידי המשרד להגנת הסביבה ועל-ידי פיקוד העורף, כמו גם גובשו על ידיהם נהלים נפרדים. בנוסף, פיקוד העורף לא עשה עבודת מטה לקביעת המלאי המרבי המותר לפעולה לכל המפעלים המסוכנים. כמו כן הוא לא עשה הערכת סיכונים בהתחשב בכמות שנותרה במפעלים. פיקוד העורף גם לא בחן כראוי את הדרישה להקמת צוות לתגובה ראשונית, ובין היתר לא נדון הסיכון הנשקף לצוות כזה השוהה במפעל שאין בו מקלט, ולא נדונה השאלה האם ראוי שהטיפול הראשוני באירוע מסוג זה ייעשה בידי צוות השוהה במפעל או בידי צוות הבא אליו מבחוץ.

המבקר מציין כי למרות שפיקוד העורף ידע שמפעלים רבים בקו העימות אינם ממוגנים וברשות חלק מהם כמויות חומרים מסוכנים גדולות מכפי שהוא מתיר, רק ב-16.7.06 החלו נציגיו לבקר במפעלים מסוכנים, והוא החל להוציא צווים להפחתת המלאי. "חמורה במיוחד השתהותו של פיקוד העורף בנוגע לטיפול בכמה מפעלים הסמוכים לאוכלוסיה שהיו בהם כמויות גדולות של חומרים מסוכנים במכלים לא ממוגנים. בסביבת מפעלים אלה נפלו עשרות רקטות", מעלה הדוח. הדוח מביע ביקורת קשה גם על המשרד להגנת הסביבה ועל פיקוד העורף בכך שלא הסדירו את הטיפול בפינוי חומרים מסוכנים מנמל חיפה.

שירותי הכבאות וההצלה

דוח המבקר מעלה ליקויים הנוגעים לפריסת תחנות כיבוי, למחסור בציוד ובכלי רכב ולמחסור בכבאים בעתות רגיעה. דברים אלה השפיעו על תפקוד שירותי הכבאות במלחמה, קובע המבקר. אחת הדוגמאות: במהלך המלחמה הופעלו שמונה מטוסי כיבוי של חברת "כימניר" בעלות של כחצי מיליון ש"ח ליום, וכעבור כשבוע התקציב אזל. בגלל היעדר תקציב למימון הפעלת המטוסים הורה נציב הכבאות להשביתם במהלך המלחמה, ורק לאחר התערבות של מפקד פיקוד העורף, אלוף יצחק גרשון, אושר לקרן תקציב נוסף של ארבעה מיליון ש"ח. בעיה נוספת שעלתה בנוגע לשריפות יער היתה מחסור חמור באתרים למילוי מים בכלי הרכב באזורי היערות.

דוח המבקר קובע כי במערך הכבאות בישראל אין מערכת מרכזית של פיקוד ושליטה, וחסרונה בלט בתקופת המלחמה בצפון. המבקר ממליץ למשרד הפנים לפעול ביתר שאת לקידום המהלכים לגיבושו של המבנה העתידי הרצוי של מערך הכבאות וכן להשלים פערי ציוד חיוניים לצורך הבטחת כשירותם של שירותי הכבאות לעתות חירום.