מחקר: זהות חדשה לבני הנוער

התכנים והפעילויות הנכללים במסגרות החינוך החברתי בבתי הספר הממלכתיים מוביל להבניית זהות חדשה לבני הנוער המשלבת זהות "ישראלית" ו"יהודית". בניגוד לזהות היהודית-ישראלית, שהעניקה מקום שווה לשתי הזהויות, הזהות החדשה מדגישה את המרכזיות של הזהות הישראלית על פני זו היהודית. הדברים עולים ממחקר חדש שנערך בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה.

במסגרת המחקר, שנמשך שנתיים (תשס"ד-תשס"ה), רואיינו 55 בני נוער, 21 מורים ואנשי צוות בית ספר, ונערכו 87 תצפיות במשך של כ-300 שעות בפעילויות של החינוך החברתי, המכונה גם חינוך בלתי פורמלי למחצה - שיעורי חינוך, דיונים בנושאים שונים, ימי עיון, טקסים, טיולים, מופעי תרבות ועוד.

הממצא המרכזי במחקר מגלה כי נבנית למעשה זהות חדשה, שבה המרכיבים הישראלים חזקים יותר מהמרכיבים היהודיים, כאמור. בנוסף, חלק מהמרכיבים היהודיים משולבים במרכיבים הישראלים עד שבני הנוער לא מצליחים להבחין בהם ולהגדירם כיהודיים. הזהות החדשה מבליטה את הישראליות, על מאפייניה השונים, אך לא ברור מהם המקורות עליהן היא נשענת. מאחר שערכים יהודיים נתפשים יותר ויותר ככאלה השייכים לחברה הדתית בישראל, הם אינם נתפסים כרלוונטיים לגיבושה של זהות הנוער בקרב הציבור הלא-דתי, כמו גם בחינוך החברתי בבתי הספר. לחלופין, ערכים הנתפשים כאוניברסליים, המדגישים את המימוש העצמי של הפרט ורצונותיו, תופסים מקום מרכזי", אמרה ד"ר הרטף.

המורים לא מלמדים יהדות

את המחקר ערכה ד"ר חגית הרטף בהנחיית פרופ' חנן אלכסנדר מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה. לדברי הרטף, את המרכיבים העיקריים בזהות החדשה, כפי שמצאה במחקרה, חילקה למספר עולמות תוכן נפרדים: היסטוריה, סבל וזיכרון ובעיקר ההיסטוריה של השואה והאנטישמיות המחזקת את חשיבות השירות בצבא, וההיסטוריה של ארץ ישראל המדגישה כבוד למי שנפל על הגנת הארץ; חינוך לאורח-חיים דמוקרטי; קשר רגשי של תרומה למדינה ובמיוחד את השירות בצבא; חשיפה למציאות הישראלית היום-יומית; תרבות ישראלית-יהודית הכוללת תכנים העוסקים בתרבות ישראלית לצד מרכזיות חגי ישראל.

על-פי הממצאים, העיסוק בזהות היהודית "הופקע" מאנשי הצוות החינוכי בבית הספר והועבר לגופים חיצוניים המתמחים בתחום. לדבריה של החוקרת, למרות שהתכנים נקבעים בשיתוף עם בית הספר, מה שיכול להוביל להמשך עיסוק או העמקה בנושא, הדבר אינו קורה ואין המשך טיפול של הסוגיות היהודיות העולות במסגרת כיתתית.

ישראליות בהסתכלות רדודה

גם בעיסוק בתכנים הישראלים מוצאת החוקרת בעייתיות. הפעילויות מתמקדות בהעלאת המשותף לישראלים, אך לא בהסתכלות ביקורתית על מאפייני הישראליות. "האופן בו מטופלת הזהות הישראלית בפעילויות החינוך החברתי מעבירה את התחושה כי אנחנו כבר יודעים מי אנחנו, ולכן - על מה יש עוד לדבר?", ציינה ד"ר הרטף.

סגירות אצל דתיים

עוד היא הוסיפה כי המצב כיום מוביל את הזהות החדשה של בני הנוער הלא-דתיים להיות מצומצמת למסגרת ערכית אישית, המתאפיינת בפתיחות לכל עמדה, דעה וערך. לעומתה, ניצבת זהות ערכית יהודית של הנוער הדתי, המתאפיינת בסגירות סביב ערכי האמונה תוך התעלמות מערכי המדינה. "שתי זהויות אלו, המקיפות את רוב רובו של הנוער במדינת ישראל, מנותקות אחת מהשנייה והן מתגבשות בנפרד בלי שום בסיס או גשר ממנו ניתן להתחיל ולנהל דיאלוג", סיכמה החוקרת.