בלעדי: קרע בהנהגת המתיישבים בחברון

טלטלה ביישוב היהודי בחברון עם התפטרות חבר ועד היישוב ודוברו, נועם ארנון, בשל מחלוקת אידיאולוגית על אופן המאבק בממשלה והאופן שבו יש להציג את היישוב היהודי בחברון בתקשורת.

בעקבות התפטרות ארנון, שקרתה לפני יותר מחודש, התפטרו כל שאר חברי ועד היישוב ונערכו בחירות חדשות, שבהן נבחרו תושבים אחרים מן היישוב להיות חברים בגוף שאמור לקבוע את מדיניות היישוב היהודי באחד ממוקדי הסכסוך המרכזיים בין ערבים ליהודים.

"התפטרתי מוועד היישוב בעקבות כמה פרשיות, ואמרתי שאני לא מוכן להיות חבר בוועד שבו אין משמעת ציבורית ואין אפשרות לקבל החלטות על מדיניות ציבורית ומדיניות תקשורתית מושכלת", אמר ארנון, "העובדה שמזה 13 או 14 שנים לפחות יש ליישוב קו ציבורי פוזיטיבי - נערכים פה אירועים ציבוריים גדולים והציבור תמיד מוזמן לבקר בסיורים ומושקעים מאמצים גדולים בהסברה ובהסברת פנים, זה דבר שנעשה כהחלטה של רוב הציבור. יש חלק בציבור שדוגל בקו יותר תקיף שפחות מתחשב בדעת הקהל הרחב, אלא דוגל יותר במעשים נחושים".

לדבריו, הוא עדיין עובד כדובר היישוב היהודי מכיוון שבבחירות שנערכו לוועד נבחרו אנשים שקרובים לדעותיו ולא לדעות הקיצוניות. חברי הוועד החדשים הם: אבינעם הורוביץ, גרשון בר כוכבא, אייל נוקד, יאיר גרבובסקי ועוד. ארנון ציין שחברי הוועד החדשים הבהירו לו שהם מעוניינים כי ימשיך בתפקידו כדובר, גם אם לא כחבר ועד היישוב, ויוסיף לדבוק בקו ההסברתי שבו נקט עד היום.

"זה היה מבחן. אם הגישה שאני תומך בה לא היתה זוכה לרוב אז לא הייתי ממשיך בתפקידי. הקו הזה הוא הקו הנכון שאינו מתרפס ולא מוותר על העקרונות, על האמת ועל השליחות פה בחברון אבל מציג את הדברים בצורה פתוחה המתחברת לכמה שיותר חלקים בחברה הישראלית", הסביר את עמדתו.

ויכוחים פנימיים על כל פרשה ופרשה

הרקע להתפטרות ארנון מתפקידו הוא מאבק מתמשך בין שתי קבוצות של תושבים ביישוב היהודי, קבוצת ה"ממלכתיים" וקבוצת הניצים. שורש המחלוקת נוגע באופן המאבק הרצוי בגורמי הממשלה, האופן שבו יש להציג את מפעל היישוב היהודי בחברון בפני דעת הקהל, והאם יש בכלל להתחשב בדעת הקהל של הציבור הישראלי.

פרשיות רבות שנקשרו ביישוב היהודי בחברון גררו אחריהן גם את אותה מחלוקת פנימית, שאף התעצמה לאחר ביצוע ההינתקות וכשלון קו ההתנגדות המתון של מועצת יש"ע. בין הפרשיות: פרשת קניית הבית בשוק בחברון, פרשת בית השלום, וכמובן - פרשת יפעת אלקובי שנתפסה מקללת את שכנתה הערביה.

בכל אחת מן הפרשיות הללו התעוררו ויכוחים פנימיים ביישוב היהודי בחברון. בפרשת הבית שבשוק, שאחד מדייריו – גרשון בר כוכבא – נבחר כאמור לוועד היישוב, נסוב הויכוח סביב השאלה האם יש לקבל את ההסדר שהציעה המדינה שעל פיו יצאו תושבי הבית מרצונם והמדינה תפעל בחשאי להסדרת המגורים במקום באופן חוקי או האם יש להתנגד לו בכל תוקף.

בסופו של דבר, נערכה הצבעה על העניין בוועד היישוב וההסדר התקבל. מאוחר יותר הוא נפסל על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. "בכך היתה כאילו הוכחה שהצד היותר מתון עשה טעות כשהסכים לקבל את ההסכם וזה הקשה עלינו עוד יותר בוויכוחים עם הצד השני", סיפר ארנון.

גם בפרשת בית המריבה התנהלו ויכוחים סביב שאלת שמו של המבנה שעתידו נמצא עדיין תלוי בהחלטת בית המשפט. הגורמים המתונים יותר ביישוב רצו לקרוא למקום "בית השלום" כאנטיתזה לכינוי שדבר בבית בתקשורת, "בית המריבה" וכאמירה שפונה לדעת הקהל ואומרת שתושבי חברון היהודיים הם שוחרי שלום ואילו קבוצת הניצים היתה מעוניינת לקרוא למקום "מצפה הגיבורים", שם מיליטנטי ומתריס.

פרשת יפעת אלקובי, שצולמה מקללת את שכנתה הערביה, הציפה גם היא את הויכוחים אל מעל לפני השטח כשדוברי היישוב ניסו להציג בתקשורת את התמונה של חברון היפה ואילו התקיפים דרשו להעניק גיבוי מלא לאלקובי ולהציג אותה כסמל ליישוב כולו.

"איש ביישוב לא גינה אותה אבל דוברי היישוב הרשמיים ניסו להצניע את המעשה של יפעת", אמרו גורמים בחברון, "לעומתם, אנשים ביישוב אמרו שצריך לתת לה את כל הגב ואת כל הגיבוי האפשרי ולהפוך אותה לסמל ולדוגמא לכך שתושבי חברון יכולים גם להגיב לפרובוקציות של הערבים נגדם".

עם זאת, אותם גורמים ביקשו להדגיש כי גם לחברים בקבוצה התקיפה של תושבי חברון ברור כי כל המאבקים בתוך היישוב היהודי, בין שתי הגישות, הם מאבקים אידיאולוגיים טהורים שאינם נגועים באינטריגות אישיות כאלה או אחרות או בסכסוכים על-רקע אישי.

צילום: נועם ארנון [צילום: יש"ע שלנו]