דיברת על קצב? תצא בחוץ!

על מקרה "נערה מאורסה":

"אכן אונס הוא דבר נורא ואיום, סבל ופצע נפשי מדמם, אך אין לה עוון. אבל אם הוציא עליה שם רע, גם אחרי שהתברר ששיקר, אולי לא כולם יאמינו לה אלא יאמרו: אין עשן בלי אש, ולאן תוביל את בושתה"

הרב שלמה אבינר, מחשובי רבני הציונות הדתית, נחלץ להגנת ההגנה על קצב. מסובך? לא ממש. במאמר תורני תחת הכותרת "הקווים האדומים", שיתפרסם בעלון השבת "באהבה ובאמונה", הסביר הרב באריכות את האופן שבו יש להתייחס לפרשת משה קצב, וזאת מבלי לנקוב בשמו של הנשיא לשעבר.

ההתייחסות לפרשה העסיסית באה דווקא מן הפן של השיח הציבורי על אודות הפרשה. הרב אבינר פירט כי עם כל החומרה של אונס, הוצאת שם רע על אדם ודיבורים חסרי מעצורים חמורים הרבה יותר ומזיקים ליחיד ולאומה. בכך מצטרף הרב אבינר, שהיה בעצמו קורבן לעלילה מינית, לדבריו של הרב מרדכי אליהו, מראשי מנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית ושל היהדות הספרדית, שאמר לפני כחצי שנה שלדון את הנשיא לכף זכות, "זאת לא התעלמות והִתממות" וכי אדם בחזקת "זכאי" כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית-דין, גם אם יש עליו תביעה מדברים חמורים.

הרב אליהו אף ציווה לשתוק וקבע כי איסור לשון הרע קיים גם כלפי נשיא. "ראוי לכל אחד מאיתנו להיזהר בלשונו, כיוון שאם הוא ידבר רע על חברו או על הנשיא ולבסוף יתברר שהדברים אינם נכונים - הוא יהיה חייב להתאמץ ולחפש את הנשיא כדי לבקש ממנו סליחה".

דבריו של הרב אבינר נכתבו בתשובה לאדם ששאל האם לא הגיע הזמן להדיר את משה קצב אל מחוץ למחנה, ולומר "לא לנו הוא". הביטוי "מחוץ למחנה" בשאלה קומם את הרב, שהחליט להסביר על מי נגזר בימיו של משה רבינו לשבת מחוץ למחנה. הוא פירט כי ככל שהמחנה קדושה יותר כך סף הכניסה אליו גבוה יותר. לדבריו, לאדם בעל תאוות אין מקום במחנה שכינה או לווייה, אך יש לו מקום בתוך מחנה ישראל, לאדם שעצוב על מתו אין מקום במחנה שכינה (משום ששכינה שורה רק מתוך שמחה), אך יש לו מקום במחנה לוויה ובמחנה ישראל. לעומת שניים אלו קיים סוג נוסף של אדם - הצרוע, שחטא בדיבור, המגורש מכל המחנות. הגם שמדובר באמירת אמת, הרי שמדובר בפגם נפשי של חיפוש חטאים אצל הזולת. האמירה כלפי אדם שכזה הינה לצאת אל מחוץ למחנה, להתבודד עם עצמו ולמצוא את החסרונות של עצמו.

כראיה נוספת לדבריו הביא את דברי הגאון מווילנא כי דווקא מי שמכנה את אחיו "ערב רב", יש לחשוד כי הוא עצמו צאצא ערב רב.

הרב אבינר הסביר עד כמה חמורים הם דיבורים בהם אנשים מעידים כביכול על דברים שמעולם לא ראו. בין היתר כתב: "בל נשכח כמה חמור לשון הרע. על חטא המרגלים יש משנה מפורשת: 'נמצא האומר בפיו חמוּר מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נתחתם גזר הדין של אבותינו במדבר אלא על לשון הרע'. חכמים אומרים שם שחמור חטא של המוציא שם רע על נערה מאורסה מאשר האונסה. אכן אונס הוא דבר נורא ואיום, סבל ופצע נפשי מדמם, אך אין לה עוון. אבל אם הוציא עליה שם רע, גם אחרי שהתברר ששיקר, אולי לא כולם יאמינו לה אלא יאמרו: אין עשן בלי אש, ולאן תוביל את בושתה".