ביהמ"ש: לא כל רעיון עסקי הינו "סוד מסחרי"

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע (יום ג', 26.6.07), כי חשיפת רעיון עסקי בין מתקשרים פוטנציאלים אינה בהכרח בגדר "סוד מסחרי". קביעת הדבר, על-פי בית המשפט, תלויה בשני גורמים: האם היה בהצעה משום חידוש, והאם היתה בגדר סוד. פסיקה זו באה כתוצאה מתביעה נגד ישראכרט בגין גניבת סוד מסחרי, שהגיש איתן מורגן, העוסק בפיתוח חשיבה יצירתית בשיווק. לטענתו, ישראכרט ניהלה עמו מו"מ בחוסר תום לב, במטרה להוציא ממנו סוד מסחרי ולשלול ממנו את זכויותיו עליו. מורגן תבע את חברת כרטיסי האשראי על סך 2.5 מ' ש', אולם בית המשפט דחה את תביעתו, לאחר שלא הוכחו הקריטריונים שלעיל.

תחילת הקשר בין מורגן לישראכרט היה במרס 1997, עת פנה מורגן לעמי אלפן, מנהל יחידת אסטרטגיה ומסחר בישראכרט, במטרה לעניין אותו ביוזמת שיווק חדשנית לכרטיסי אשראי. במאי אותה שנה נפגשו מורגן ואלפן, אולם לא נחתם בין הצדדים כל הסכם סודיות לגבי המידע שנמסר. לאחר מספר פגישות נוספות שנמשכו 7 חודשים, בהן פרט מורגן את הצעתו השיווקית, הודיעה ישראכרט כי איננה מעוניינת בהתקשרות. לטענת מורגן, ישראכרט הציגה מצג שווא עליו הסתמך, כאילו היא מעוניינת בעסקה עמו, כאשר בפועל כבר מתחילת המו"מ לא היה לה כל כוונה להתקשרות בחוזה.

ישראכרט, מאידך, טענה כי מעולם לא הציג מורגן את רעיונו כסוד מסחרי, ובפועל לא היה הדבר אלא הרחבה של רעיון קיים. משכך ולאחר שהצעתו לא ענתה על צרכיה, דחתה את הצעתו, שהיתה לטעמה אך ורק בגדר מגעים ראשוניים.

אימתי יהיה הדבר בגדר סוד מסחרי?

בבואו לקבוע בשאלה האם היתה בהצעתו של מורגן משום סוד מסחרי, קבע בית המשפט את הקריטריונים שעליו לשקול: ראשית, האם היה בהצעה משום חידוש, המגלם יתרון עסקי כלשהו ושנית, האם היתה ההצעה בגדר סוד.

מאחר שמורגן לא הכחיש כי הצעתו מבוססת על הרעיון הגלום בכרטיס "דלקן 2000", וכי אין היא מהווה אלא הרחבה שלו לתחום הוצאות האש"ל והקופה הקטנה, ומאחר שהצעתו, גם בגרסתה המורחבת, נותרה כללית ביותר, קבע בית המשפט כי לא מצא חידוש כלשהו בהצעתו של מורגן. עוד הוסיפה השופטת רנה משל, כי "גם לו הייתי מוצאת חידוש כלשהו בהצעת התובע, לא היה בכך כדי להועיל לו, שכן, הרעיון שהיה גלום בהצעתו פורסם והיה ידוע לנתבעת, טרם פנייתו אליה. אמנם, לא הובאו בפני נתונים בשאלה אם הציבור הרחב הכיר אף הוא את הרעיון, אולם אין בכך צורך, שכן די לצורך הוכחת הפרסום, שציבור בעלי המקצוע בתחום התוודע לו".

לעניין שאלת הסודיות, קבעה השופטת כי גם זה לא התקיימה מאחר שמורגן הוא שיזם את המפגש עם אלפן ובו חשף בפניו את הצעתו, מבלי שנתבקש לכך. "יש לזכור, כי איש לא כפה על התובע לחשוף את סודו בפני הנתבעת, בפרט, כשזו סירבה במפורש ובתוקף לחתום על התחייבות לשמירת סודיות", קבעה השופטת. אומנם לאחר שחשף מורגן בפני אלפן את הצעתו הראשונית, התקיימו ביניהם מספר פגישות ושיחות נוספות, אך גם בכך אין כדי לשנות את אופי היחסים בין הצדדים.

ולסיום, הותירה השופטת תמיהה: "אם סבר התובע כי ברשותו סוד מסחרי חדשני ובעל ערך רב, מדוע לא מיהר להתקשר עם חברה אחרת, כדי שזו תיישם את הצעתו במהירות, ותפיק ממנה את היתרון העסקי שכביכול גלום בה, טרם תעשה זאת הנתבעת?".