לראשונה בהיסטוריה היהודית: קלון בשידור חי

דברים פרק כ"ה

כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל: וְאִם לֹא יַחְפּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו: וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:

תחת עיניהם של עשרות סקרנים התקיימה מצווה דתית נדירה של חליצה, תוך השפלה מקוממת ומעוררת שאט-נפש שמעולם לא נראתה כמותה בעם היהודי.

האחראי לקלון הוא הרב מרדכי גרוס, דיין ליטאי חשוב המשתייך לחוגי הרב אליעזר מנחם מן שך עליו השלום, ובית דינו שביצעו את הטקס החשוב מאין כמותו שנוצר בשל טרגדיה קשה הן לאלמנה והן לאח השכול.

הדיינים ניסו ליצור ככל האפשר אווירה טובה, והיו אף שהיסו את הקהל, אולם התוצאה סופית הייתה השפלת השניים ממבטי הנוכחים. באחד מרגעי השיא התבקשה האישה לאגור רוק על-מנת לירוק על הארץ בפני גיסה, ולקיים בכך את מצוות רקיקה, אך כוחותיה לא עמדו לה לאגור רוק בפיה, והיא החלה לבכות. אישה יחידה מול עיניהם של עשרות סקרנים. לאחר שנרגעה הצליחה לירוק.

לא זו בלבד שהמעמד הנדיר היה בפניהם של עשרות, אלא אף צולם בווידאו ומופץ ברשת האינטרנט לכל דורש. רב שצפה בסרט החליצה הארוך (שעה ועשר דקות) הזדעזע, ואמר כי לו באמת רצה בית הדין ללמד את העם תורה ולהראות כיצד מתקיימת מצוות חליצה, יכול היה לעשות הדגמה בעזרת שחקנים, ולא ליצור מצב שבו שני אנשים הנמצאים במצוקה יושפלו עד עפר, גם אם הדבר נעשה במעין הסכמה מצידם.

בעוד שבעבר נעשתה המצווה ברבים, הרי שמנהג ישראל, כפי שהתקבל במהלך הדורות, היה לקיים את מצוות החליצה בצינעה ובהרכב מצומצם של עשרה דיינים, ללא נוכחים. אולם בבית דינו של הרב גרוס נשבר טאבו כאשר למעמד הנדיר הגיעו כשמונים נוכחים, בני ישיבות ואברכים, כשאל ה"חגיגה" הגיעו גם ילדים רכים בשנים. ההצגה הכי טובה בעיר נפתחה כאשר חלק מהנוכחים ניסו להידחף כדי לחזות במתרחש, תוך שהם משוחחים ביניהם ומצחקקים זה עם זה.

על-מנת שלא להיות שותפים באופן ישיר בהפצת הסרט, אנו ב-News1 נמנעים מלהציגו, ומביאים בפני קוראינו מדגם תמונות מייצג בלבד מתוך הסרט. מנכ"ל פורטן צופר, שבחר להעלות את הסרט, אמר כי בכך מתקיים פרסום העניין, כפי שמצווה תורה. לדבריו, הפרסום נעשה בהסכמה מלאה של האיש והאישה.

מצוות ייבום: אחד מאחי המת ממשיך את השושלת שנקטעה

דין ייבום חל כאשר אדם מת בלא בנים. על-פי התורה, נושא אחד מאחיו את האלמנה, יורש את נכסי אחיו, והבן הנולד ימשיך את שושלת האח שמת בלי בנים. במקביל לאפשרות הייבום נתנה התורה אפשרות לחליצה. במקרים כאלה האישה משתחררת על-ידי חליצה, והיא מותרת להינשא לכל אדם, פרט לכהן. קודם לייבום וחליצה קרויה האלמנה "זקוקה לייבום" או "זקוקה", והיא אסורה לכל אדם, פרט למייבם. מדין תורה היבם אינו צריך לקדש את היבמה. חכמים תיקנו קידושין ליבם ויבמתו, וקראו להם "מאמר".

על-מנת לחלוץ מביאים ליבם נעל מעור שאותה הוא נועל ברגלו הימנית וכורך את רצועותיה על רגלו. לאחר הצהרת השניים על אי הסמה לחיי זוגיות, מתירה האישה את רצועות הנעל מעל רגלו, חולצת את הנעל ומשליכה אותה לארץ. אחר כך היא עומדת ויורקת בארץ נגד פניו. טעמה של מצווה זו אינו מפורש בתורה.

המחלוקת: ייבום או חליצה

עוד מימי הגמרא ועד היום קיימת התחבטות בין חכמי ישראל מה עדיף - לחלוץ או לייבם. במהלך הדורות התקיימו שתי גישות אלו זו בצד זו. בעוד שבארצות המזרח נהגו לייבם, במדינות אירופה העדיפו לחלוץ. אולם כינוס רבנים ארצי שהתכנס בירושלים בשבט תש"י החליט: "הננו גוזרים על תושבי ארץ ישראל ועל אלה שיעלו מעתה והלאה לאסור עליהם מצוות ייבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם כפי מה שיפסקו עליהם בית הדין, עד שיפטרו את יבמתם בחליצה".