הסיבות לשביתה: הרשימה המלאה של טענות ההסתדרות

שבוע שלם של עיצומים והשבתות שיוזמת ההסתדרות החדשה עבר על המשק, תחת הכותרת "המאבק החברתי נגד הצעת התקציב לשנת 2003". שבוע ראשון - שנראה לפחות עכשיו, כמו שבוע פתיחה לתקופה ארוכה של מאבקים חברתיים-משקיים בממשלה.

עד לכניסת השבת לפחות, לא נראה שום סימן התקפלות או רצון אמיתי של אף אחד משני הצדדים - ההסתדרות והאוצר, להגיע להבנה שתביא להפסקת ההשבתות.

הגיעה השעה לבחון את כל הטענות והדרישות של ההסתדרות - נגד הצעת תקציב המדינה לשנה הבאה.

במסמך שנביא כאן, מציגה ההסתדרות את עיקרי, מה שהיא מכנה: "הגזירות הכלכליות בשנת 2002", את בסיסה של הצעת התקציב לשנת 2003, את מסגרת הקיצוץ בה ואת ההשלכות העתידיות של הגזירות. לדברי כלכלנים שמצטטת ההסתדרות, כוללות גזירות אלה פגיעה באוכלוסיית הגמלאים ב-2002 וב- 2003, פגיעה במקבלי הבטחת הכנסה, פגיעה בציבור הנשים ופגיעה במשפחות חד הוריות.

בשנה האחרונה ספגה החברה הישראלית "תוכניות כלכליות" רבות, שיזם משרד האוצר, אשר אושרו על-ידי הממשלה. "התוכניות הכלכליות" דרשו מאזרחי המדינה לתרום את חלקם ובתמורה הובטח, כי המצב ישתפר ונעלה על דרך המלך. משרד האוצר אף מתרץ את ריבוי התוכניות במשבר הביטחוני, בתואנה כי צרכי המלחמה מחייבים קיצוצים נוספים - אך כל בר-דעת יודע כי לטענה זו אין כל בסיס ושחר.

מסתבר כי למרות הגזירות - אין צמיחה. למרות הקיצוצים - המיתון הולך ומעמיק. למרות התוכניות - אין עבודה. כל הנתונים על שחיקת השכר, על ממדי האבטלה, על דהירת האינפלציה, על עומק המיתון ועל הירידה בתוצר, מוכיחים שוב כי התוכניות הכלכליות של משרד האוצר נכשלות בזו אחר זו.

ריבוי התוכניות הוציא את המרצע מן השק: לממשלת ישראל אין מדיניות כלכלית ארוכת טווח, והיא ניצבת חסרת אונים ואינה יודעת כיצד להוביל את המשק לצמיחה.

בהסתדרות אומרים, שהאוצר עושה שימוש ציני במצב הקשה על-מנת לשחוק את שכרם של העובדים ולפגוע במעמדם באופן חד-צדדי. העובדים, הנושאים ברוב הנטל הביטחוני והכלכלי, גילו אחריות לאומית לאורך זמן רב. במשך חודשים גילתה ההסתדרות החדשה איפוק, אך האוצר ניצל את ההבלגה לרעה. האוצר בוחר לדברי ראשי ההסתדרות, לפגוע בשכבות באוכלוסיה המעדיפות לתרום לחברה מבלי לשאול מה תקבלנה בתמורה. האוצר מעדיף לנגוס במעמד הביניים ובשכבות החלשות, אותו רוב דומם, שלא מתלונן, סופג את הטרור ואת המיתון ומקבל את רוע הגזירה - אותו רוב דומם שסופג את הגזירות הכלכליות המונחתות עליו מידי יום, כבר יותר מדי זמן.

עתה, "הרוב הדומם" כך אומרים בהסתדרות, "החליט להשמיע את קולו". כתנועה החברתית הגדולה בישראל, מובילה ההסתדרות החדשה את המאבק החברתי, שלטענתה, יקבע את פני החברה והכלכלה במדינה. בהסתרות מאשימים את הממשלה והאוצר בניתוק מהעם, וזהו לדעת ראשיה, תפקידה של ההסתדרות החדשה, להשמיע את מחאת העם ואת קולו ולפעול לשינוי המצב.

ראשי ההסתדרות אמרו השבוע, כי אילו האוצר היה מציע פתרון אמיתי וצודק, העם בישראל היה מוכן בהחלט להמשיך ולגלות איפוק. אולם לטענתם, "רצף הגזירות הכלכליות והצעת התקציב לשנת 2003 מעידים על חוסר תכנון והיעדרות מדיניות כלכלית לטווח ארוך". הגזירות הכלכליות שהוטלו על הציבור בשנת 2002 פגעו בכל אזרחי מדינת ישראל, והגזירות המתוכננות בהצעת התקציב לשנת 2003 עלולות, לדברי ההסתדרות, לגרום לפגיעה חמורה ובלתי הפיכה לחברה ולכלכלה הישראלית.

העם איבד את אמונו במקבלי ההחלטות ובהסתדרות טוענים, ש"האמת התגלתה במערומיה". הפערים בין עניים ועשירים בישראל הגיעו לשיא חסר תקדים. הכנסתה של משפחה בעשירון העליון גדולה למעלה מפי 12 מהכנסה של משפחה מקבילה בעשירון התחתון. המשמעות המעשית מאחורי המספרים היא שבבית עני היו חולמים לשים על השולחן את מה שבבית עשיר זורקים לפח כלאחר יד.

ההסתדרות מציעה "שינוי חברתי"

יש אלטרנטיבה ויש דרכים אחרות, כך טוענת ההסתדרות השבוע. הדרישה לתוספת יוקר היא מוצדקת דווקא בימים אלה, "ואנו מחוייבים להשמיע קול ולהביע מחאה פן תאושר הצעת התקציב לשנת 2003 והמשבר החמור רק ילך ויעמיק", אומר עמיר פרץ בכל הזדמנות.
ההסתדרות החדשה מאמינה, כי אפשר להתמודד עם המשבר על-ידי אימוץ מדיניות שונה מזו של הממשלה.

ההסתדרות גורסת, כי בראש ובראשונה חייבת הממשלה, להפנים את עוצמת המשבר החברתי, שהשלכותיו עלולות להיות הרות אסון. ושוב מדגישים ראשיה, כי החוסן החברתי הוא שיביא את השלום והביטחון.
המדינה צריכה להכיר, לדעת פרץ ואנשיו, בכוח הקניה, כפקטור כלכלי ולהבין, כי לעיתים במקום לקצץ באופן אוטומטי יש דווקא להשקיע בתשתיות כדי להניע את המשק.

חוסר התכנון, כך אומרים השבוע ראשי ההסתדרות ועדי העובדים בישראל, הפגיעה ביכולת להתקיים והעדר מדיניות כלכלית צודקת ונכונה לטווח ארוך, לא מאפשרות להסתדרות להמשיך באיפוק ולא מותירות לה ברירה אלא להיאבק.

עיקרי התוכנית הכלכלית של הממשלה

במהלך שנת 2002 העביר משרד האוצר שתי תוכניות כלכליות - אחת במסגרת תקציב המדינה לשנת 2002 (מרס) ולאחריה תוכנית קיצוצים נוספת בחודש יוני.

התוכניות כללו מגוון רחב של גזירות כלכליות קשות, הפוגעות במעמד הביניים ובאוכלוסיות ייחודיות כגון ציבור הגמלאים, המובטלים והמשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני.

על-רקע הכוונה לבצע קיצוצים נוספים בתקציב לשנת 2003, יש לשים לב לכך שתוכנית החירום הכלכלית ושורת הצעדים הנוספים אשר "נולדו" בשנת 2002, תקפים גם לשנת התקציב 2003 והם יסתכמו בשנה זו בלבד בלמעלה מ-12 מיליארד ש"ח (זאת בנוסף לקיצוץ של למעלה מ-6 מיליארד דולר, שחל על הציבור במהלך 6 החודשים הראשונים של שנת 2002).

עיקרי הגזירות:

פגיעה בקצבאות הילדים: גזירה זו קבעה קיצוץ של 4% בכל קצבאות הילדים, וקיצוץ נוסף של 20% שנעשה בקצבאות ילדים למשפחות שלא שירתו בצה"ל.

בהסתדרות מציינים, כי קיצוץ זה מתווסף להפחתה רוחבית של 12% שבוצעה בכל קצבאות הילדים במסגרת קיצוצי התקציב במרץ 2002.

פגיעה במובטלים: הקריטריונים לזכאות לדמי אבטלה הוחמרו והתשלומים הופחתו לפי המפורט להלן: תקופת עבודה לצורך זכאות במסגרת ההחמרה, זכאי אדם שעבד לפחות שנה במהלך תקופה של שנה וחצי קודמת. עד לקיצוץ, היה זכאי אדם שעבד חצי שנה בשנה האחרונה, או 9 חודשים בשנה וחצי האחרונה. בנושא גיל זכאות: הוחמרו התנאים ועתה גיל זכאות לגבר 21 לאישה 20. בנושא תקופת הזכאות: ההחמרה מותירה כזכאי, רק אדם עד גיל 25 שזכאי ל- 50 יום. חיילים משוחררים ובנות שירות לאומי - זכאים רק ל-70 יום בשנת השחרור הראשונה.

מדובר בהרעה משמעותית לכל מי שגילו עד 25, כאשר הרעה קטנה יותר (אך עדיין קיימת) עבור חיילים משוחררים, גם אם היא חלה רק בשנה הראשונה לשחרורם. גם נושא ההכשרה המקצועית צומצם, והתשלומים למי שנשלח להכשרה מקצועית במימון המדינה עומדים על 70% מדמי אבטלה.

פגיעה בסיוע בדיור: קיצוץ של 4% בכל מענקי הסיוע וההלוואות לרכישת דירה החל מ-1.6.02. קיצוץ של 4% בכל סכומי הסיוע בשכר-דירה (למעט לזכאים קשישים ונכים) החל מ-1.6.02. קיצוץ של 5% מידי שנה, בסכומי הסיוע בשכר-דירה, לבעלי ותק של יותר מ-3 שנים, החל מ-1.6.02. ולאלה מצטרף ביטול הזכאות לסיוע מקום לזכאים שאינם חסרי דירה.

הקפאת שכר המינימום ותשלומי ההעברה. ההחמרה - הקפאת השכר הממוצע בשנת 2002 וגם בשנת 2003. לא יעודכנו כל התגמולים, הקצבאות, המענקים והשכר, לרבות שכר המינימום. המשמעות: לכ-250,000 שכירים המשתכרים שכר מינימום, לא יהיה עדכון של השכר גם בשנת 2003, וכל תשלומי ההעברה, המתעדכנים לפי השכר הממוצע, ישחקו במונחים של כוח קניה יחסי.

הקפאה וקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי: הפחתה אחידה של 4% בכל קצבאות הביטוח הלאומי (למעט גמלאות נכות כללית, גמלאות שאירים, תגמולים למשרתים במילואים, ולקשישים שהכנסתם היחידה היא הגמלה ושמקבלים השלמת הכנסה).

קיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה: הפחתה אחידה של 4% בתקציבי משרדי הממשלה בשנים 2002 ו-2003 המשמעות: קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה יביא לפגיעה נוספת בציבור (למשל כתוצאה מקיצוץ השירותים הניתנים לתושבים על-ידי הרשויות המקומיות).

הקפאת קליטת עובדים במשרדי הממשלה והפחתה במספר השעות הנוספות ובהוצאות הנלוות: המשמעות - פגיעה באיכות ובזמינות השירותים הציבוריים שניתנים לאזרחי המדינה.

הקפאה נומינלית של תקציב המדינה ב-2003: המשמעות - אי עדכון אוטומטי (כפי שנהוג כיום) של הסעיפים השונים בתקציב בהתאם לאינפלציה. סעיף זה הוא בעל השלכות על מגזרים רחבים, כולל ציבורי עובדים, שמנגנון העדכון האוטומטי של זכויותיהם יהפוך עניין למו"מ.

צמצום הסיוע בדיור: שינוי כללי הסיוע לרכישת דירה כך ש-20,000 ש"ח ממענק הדיור יומר להלוואה. המשמעות: פגיעה ביכולת לרכישת דירה ולפחות אנשים יהיה בית בישראל.

ביטול תקרת לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי: דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות נגבים על-ידי המוסד לביטוח לאומי מהמעסיקים ומהעובדים, לפי שיעורים קבועים ועד לתקרה קבועה בחוק (כיום עומדת התקרה על שכר של כ-35,000 ש"ח בחודש לעובד, ושל כ-28,000 ש"ח בחודש למעסיק). הוחלט כי תקרת הגביה לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי תבוטל.

העלאת מס ערך מוסף: שיעור המע"מ הועלה ל-18% עד ליום 31.12.02. ההשפעה הצפויה של צעד זה על מדד המחירים לצרכן נאמדת בכ - 0.4%. המשמעות: המס הרגרסיבי שחל על כל האוכלוסייה יכביד בעיקר על השכבות החלשות, שחלק גדול יותר של הכנסותיהם משמש לצריכה.

העלאת מחירי המים ומחירי התחבורה הציבורית: כל תעריפי המים הועלו בכ-15% וכך גם הבלו על הסולר שהועלה ב-25 אגורות לליטר. המשמעות: העלאות אלה יביאו להתייקרות מחירי התובלה ומחירי התחבורה הציבורית ולנטל כלכלי נוסף על משקי הבית. התייקרות תעריפי התחבורה הציבורית (שממילא צפויים לעלות ב-1% לשם מימון הוצאות אבטחה מוגברות) מהווה הכבדה נוספת על האוכלוסיות החלשות.

הצעת תקציב האוצר ל-2003

גודל התקציב המתוכנן לשנת 2003 הוא 262,21 מיליארד ש"ח. גירעון בתקציב יעמוד על 15 מיליארד ש"ח. היקפי ההוצאות העקריים הם: בתחום ממשל ומנהל 20.17 מיליארד ש"ח, בתחום הביטחון 42.2 מיליארד ש"ח, בתחום הרשויות מקומיות 4.16 מיליארד ש"ח, בתחום שירותי חברה 79.47 מיליארד ש"ח (24,33 מיליארד ש"ח במשרד החינוך, 22,22 מיליארד ש"ח בהעברות לביטוח לאומי, 13,75 משרד הבריאות), בתחום הכלכלה והמשק 9,29 מיליארד ש"ח, בתחום תשלום הריבית 30,68 מיליארד ש"ח, בתחום ברזרבה 4,57 מיליארד ש"ח, בתחום פיתוח וחשבון הון 69,9 מיליארד ש"ח (13,44 מיליארד ש"ח תקציב פיתוח, 56,46 מיליארד ש"ח לתשלום חובות המדינה. ובתחום החז החובות לבנק ישראל - קיצוץ של 1,73 מיליארד ש"ח.

הקיצוץ המתוכנן בסעיפי התקציב כ-7-8 מיליארד, לפי הפירוט הבא: ביטחון 3 מיליארד ש"ח, בתחום הביטוח הלאומי 2.5-3 מיליארד ש"ח, בתחום השיכון ומנהל מקרקעי ישראל 700 מיליון ש"ח, בתחום החינוך 450 מיליון ש"ח, בתקציב משרד התמ"ס קיצוץ של חצי מיליארד ש"ח, ובמשרדי הממשלה קיצוץ של מיליארד ש"ח ויותר.

הירידה ברמת החיים - ולמה דרושה תוספת יוקר?

למרות הצהרות משרד האוצר, כאילו הצעת התקציב לשנת 2003 מעודדת עבודה, הרי שבפועל היא דווקא פוגעת במי שעובד. כיום, משפחה שבה שני בני הזוג עובדים, לא מצליחה לכסות את ההוצאות הבסיסיות ולא גומרת את החודש. בחמשת החודשים הראשונים של השנה ירד השכר הממוצע במשק ירידה ריאלית של 9.1%.

הירידה בשכר והעלייה במחירי המוצרים והשירותים במשק, גורמות לאפקט משולב של שחיקה ברמת החיים של השכירים, שעלולה להגיע לכ-17.1% (בתנאי אינפלציה שנתית של 8%).

בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2002 נשחק השכר הריאלי במשק ב-9.1%-11.1% במגזר העסקי ו-3.8% במגזר הציבורי.

הסכם תוספת היוקר נחתם בין ההסתדרות החדשה לבין המעסיקים (לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים) ועליו יש צו הרחבה לכלל המשק. לאחר חתימת הסכם תוספת יוקר, זכאים כלל השכירים בישראל, מהמגזר הפרטי והציבורי כאחד, לפיצוי על השחיקה בשכרם, ללא קשר לחברותם בהסתדרות.

בהסתדרות אומרים השבוע, כי תוספת היוקר היא רשת הביטחון החברתית של העובדים בישראל. סירוב האוצר והמעסיקים ליישם השנה תשלום תוספת יוקר, מהווה פגיעה קשה בכל העובדים, בייחוד לאור העובדה ששחיקת השכר בשנת 2002 (שעדיין לא הסתיימה) החזירה אותנו למצב בו היינו לפני שלוש שנים.

ב"תוכניות הכלכליות" הקודמות ובהצעת התקציב לשנת 2003, הציגה הממשלה נכונות למאבק באבטלה. בפועל, כך אומרים בהסתדרות, הממשלה והאוצר נאבקים במובטלים. במקום ליצור מקומות עבודה חדשים ולהשקיע בתשתיות, האוצר ממקד את פעילותו בהחמרת התנאים לזכאות דמי אבטלה. החמרה זו, יצרה בשנים האחרונות, מעבר של מובטלים רבים למקבלי הבטחת הכנסה וזה כמובן עולה למדינה יותר.
מקומות עבודה נסגרים ומידי יום מצטרפים יותר ויותר עובדים למעגל האבטלה. האוצר לא לוקח אחריות, אלא מגלגל את האשמה אל המובטלים עצמם, תוך קביעה גורפת שכולם משתמטים ועצלנים. המציאות כמובן שונה - לרוב אין מקומות עבודה חדשים.

פרץ ואנשיו אומרים, כי האוצר נוקט במדיניות כלכלית מרסנת, שרק תחמיר את המצב במשק ותגרום לכך שהיציאה מהמשבר תיקח זמן רב יותר. ב-2000 אין צמיחה במשק וב-2003 צופים צמיחה של 1%.

מרכז הטענות בתחום זה בהסתדרות, הוא שהאוצר מציע להמשיך ולמסד את הפגיעה בשכבות החלשות ולהחריף את הפערים החברתיים התהומיים הקיימים בישראל.

האוצר מציע שלא לעדכן את השכר הממוצע במשק, דבר המשפיע ישירות על קצבאות ביטוח לאומי. זאת לאחר שבשנת 2002 בוצע קיצוץ משמעותי בקצבאות הזקנה ובקצבאות הילדים והופחתו קצבאות הביטוח הלאומי (דמי אבטלה, הבטחת הכנסה ועוד). כמו כן, נקבעו כללים חדשים בדבר הזכאות לקבלת דמי אבטלה והבטחת הכנסה, המחמירים את מצב המובטלים ומקבלי הבטחת ההכנסה.

הזיקנה הופכת בלתי אפשרית - העוני גדל

למעלה ממחצית הגמלאים מתקיימים רק מקצבאות הביטוח הלאומי ונאלצים "להסתדר" עם הכנסה ברמה של קו העוני. גובה הקצבה לגמלאי יחיד שזכאי לתוספת השלמת הכנסה מסתכם ב-1,863 ש"ח בחודש, סכום המהווה כ-57% משכר המינימום וכרבע מהשכר הממוצע במשק. זוג גמלאים המקבל קצבת זקנה והשלמת הכנסה, נאלץ להתקיים מהכנסה חודשית של 2,795 ש"ח בחודש. כ-58% מהמשפחות שבראשן עומד גמלאי, הן בעלות הכנסה ברוטו מתחת לקו העוני (לפני תשלומי העברה ומסים - לעומת 32% בכלל האוכלוסיה). כ-25% מהמשפחות שבראשן עומד גמלאי הן בעלות הכנסה נטו מתחת לקו העוני (לעומת 18% בכלל האוכלוסיה).

גמלאים בודדים מוציאים 7.4% מכלל צריכתם על מוצרים ושירותים בריאותיים, שהוא שיעור גבוה פי 1.8 מזה של כלל משקי הבית.

בהצעת התקציב לשנת 2003, מציע משרד האוצר לקצץ בקצבאות הבטחת ההכנסה ובהיקף ההטבות הנלוות אליהן. מדובר בקיצוץ שרירותי ומנוכר, שאינו לוקח בחשבון את האדם מאחורי הנתון הסטטיסטי. קיצוץ כואב שאיו מתחשב בסיבה בשלה זכאי אותו אדם לסיוע מהמדינה או במידת תלותו בקצבה.

מדובר בקיצוץ שלוקה בשטחיות מקוממת ומשמעותו פגיעה קשה מנשוא באוכלוסיה הנמצאת כבר עכשיו במצוקה קשה.

בישראל ישנם 156,090 אנשים התלויים בקצבת הבטחת הכנסה ואינם יכולים להתקיים בלעדיה.

התפלגות אוכלוסיית מקבלי הבטחת הכנסה והפגיעה הצפויה: כ-37% ממקבלי הבטחת ההכנסה הן משפחות של עולים (שעלו לארץ מ-1990 ואילך). הפגיעה: הצעת האוצר מהווה מעין נסיגה של המדינה ממחויבותה לקליטת עליה זו, שתלותה בקצבאות הבטחת ההכנסה מבטאת במידה רבה את קשיי הקליטה שלה.

כ-34% ממקבלי הבטחת ההכנסה הן משפחות חד-הוריות. הפגיעה: פגיעה במשפחות החד-הוריות, גם אם יש בקורבן מספר קטן של "עבריינים", מהווה הלכה למעשה פגיעה ישירה בילדים, על לא עוול בכפם. כ-29% ממקבלי הבטחת ההכנסה מוגדרים כ"בלתי ניתנים להשמה" (חסרי כושר עבודה או בעלי כושר עבודה מוגבל). הפגיעה בהם: כל גזירה שתוטל על אוכלוסיה זו, שהיא חסרת פוטנציאל תעסוקתי, לא תשיג דבר מלבד פגיעה סתמית בה.

כ-17% ממקבלי הבטחת ההכנסה הן משפחות עובדות ששכרן אינו גבוה דיו כדי לאפשר להן קיום מינימלי, ולשם השלמה הן נזקקות לגמלה זו. הפגיעה: גם עבור משפחות אלה, מדיניות "הענישה" אינה במקומה, שהרי הן חלק משוק העבודה ועושות מאמץ להתקיים בכוחות עצמן. כ-52% ממקבלי הקצבאות הם בגיל 41 ומעלה, ו-27% מהם מעל גיל 51. הפגיעה: הקיצוץ המוצע מהווה הכבדה נוספת על אוכלוסיה זו, שכידוע מופלית לרעה בשוק העבודה ומתקשה מאוד למצוא תעסוקה לא מפאת חוסר כישורים, אלא בשל גילה "המבוגר".

שיעור גבוה יחסית של מקבלי הבטחת הכנסה נמצא ביישובים "מוכי אבטלה". כך למשל, מספר המשפחות שמקבלות הבטחת הכנסה בנצרת (10,963), בשדרות (4,215), ובבית שמש (4,430), גבוה בערכים מוחלטים מזה שבתל אביב (2,795 משפחות). הפגיעה בהם: גם אם קיים חשד (שטעון הוכחה) כי מדובר בנורמה חברתית בלתי רצויה, גם אז יש לטפל בה באמצעות מוסדות הרווחה ולא על-ידי ענישה כלכלית גורפת.

כ-40% ממקבלי הגמלה נשארים במערכת תקופה קצרה יחסית, שאינה עולה על שנה אחת (כך עולה מבחינת הנתונים בשנים האחרונות). הפגיעה: מהנתונים ניתן לראות כי מדובר באוכלוסיה אשר זקוקה לפתרון זמני למצוקתה, שאינה ממצה את מלוא זכאותה לקבלת קצבה זו (בניגוד לטענה לפיה מקבלי הגמלה מעדיפים לשבת בבית במקום לעבוד). מדיניות ענישה קולקטיבית תהיה קרוב לודאי חסרת תועלת וללא כל ספק מבישה.

קשה להיות פה אשה

הגזירות הכלכליות שהכין משרד האוצר לשנת 2003, במידה ויאושרו בכנסת, עלולות לגרום לפגיעה חמורה ומשמעותית בציבור הנשים בישראל.

הנשים, המהוות רוב במדינה, הן גם הרוב המכריע בקרב המשפחות החד הוריות, המובטלים, מקבלי השלמת הכנסה ומשתכרי שכר מינימום. מכאן, שאישור הגזירות הכלכליות המוצעות, יפגע באופן ישיר בקידום הנשים ובמעמד האישה בישראל.

מספר עובדות שחשוב לדעת: עובדה! לפחות 95% מהמשפחות החד הוריות, המקבלות הבטחת הכנסה הן נשים (עפ"י נתוני ביטוח לאומי) כוונת האוצר היא להביא לקיצוץ של כשליש מהקצבה (כ-700 ש"ח בחודש) ושלילת הקצבה לחלק מהאמהות. הפגיעה היא: 48,100 אמהות חד-הוריות, שלא גומרות את החודש עלולות להפגע בצורה משמעותית.

כ-71% ממקבלי השלמת הכנסה הן נשים (עפ"י נתוני ביטוח לאומי). כוונת האוצר הוא לקצץ 30% בקצבת השלמת הכנסה (607 ש"ח בחודש) ושלילת הקצבה לחלק מהנשים. הפגיעה היא: 17,700 נשים הזקוקות להשלמת הכנסה כמו אוויר לנשימה עומדות להפגע מהגזירה. 27,400 נשים נשואות עם ילדים מקבלות הבטחת הכנסה. כוונת האוצר היא להביא לקיצוץ של 25% בקצבת הבטחת הכנסה לזוגות עם ילדים ושלילת הקצבה לחלק מהנשים. הפגיעה היא: 27,000 נשים יאלצו להתקיים עם קיצוץ של 690 ש"ח בחודש ו-400 נשים יאלצו להתקיים ללא קצבה בכלל.

10,700 נשים בישראל מקבלות קצבת דמי מזונות. כוונת האוצר היא לקצץ משמעותית בקצבה ולשלול את זכויותיהן לחלק מהזכאיות. הפגיעה היא: 9,200 נשים הזקוקות לקצבה יחיו עם 640 ש"ח פחות לחודש ו-1500 נשים יאלצו להתקיים ללא קצבה כלל.

למעלה מ-50% מהמובטלים בישראל הן נשים. כוונת האוצר - החמרת התנאים לזכאות לדמי אבטלה, קיצור אורך תקופת הזכאות וביטול קורסי ההכשרה המקצועית. הפגיעה היא: לאלפי נשים, במיוחד אמהות מובטלות לא יהיה מקור פרנסה בתקופה קריטית זו.

הנשים מהוות כ-68% מעובדי השירות הציבורי. כוונת האוצר - הקפאת שכר ותקנים בשירות הציבורי והפרטת חלקים ניכרים ממנו. הפגיעה היא: פגיעה ישירה באישה העובדת ויצירת לגיטימציה לא להכנס למעגל העבודה.