הדרישה לפתוח המעברים - "ללכת בלי ולהרגיש עם"

ארגוני שורת הדין וחוג הפרופסורים דורשים מבג"צ לקבוע כי מדינת ישראל אינה אחראית עוד לגורל תושבי עזה, ומבקשים למנוע את פתיחת המעברים לכניסת פצועים פלשתינים לתוך שטח ישראל.

שני הארגונים הגישו עתירה (ב', 25.6.07) להצטרף לצד המדינה נגד עתירות "רופאים לזכויות אדם" ו"גישה", הדורשים לפתוח את המעברים לכניסת הפלשתינים.

יו"ר שורת הדין, עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, טענה בעתירה כי למעשה הרקע לעתירת "המעברים" של ארגון "רופאים למען זכויות אדם" ו"גישה" היא ההכרעה האם ישראל התנתקה מרצועת עזה ומאחריותה המשפטית לנעשה עם תושביה, וכי מאז ההינתקות מעמדה של עזה כמוהו כמעמדן של סוריה ולבנון. "כשם שלא ניתן להעלות על הדעת כי ישראל חייבת לאפשר טיפול בשטחה לפצועים ולחולים סוריים בעת מלחמה, כך לא ייתכן כי ישראל תהיה אחראית לגורל הפצועים או החולים הפלשתינים מעזה".

ישראל, לטענתה, פינתה את רצועה עזה מנוכחות ישראלית, החל מ-16.8.05 וכלה ב-12.9.05 לרבות העתקתם של 48 קברים מבית העלמין של גוש קטיף, וקבורת הנפטרים מחדש. "ב-12 בספטמבר 2005, בשעה 07:00 בבוקר, יצא אחרון חיילי צה"ל משטח רצועת עזה. באותו יום עלה המון פלשתיני על בתי הכנסת ביישובים המפונים, שרף וחילל אותם. בסך-הכל פונו מן היישובים הישראלים ברצועת עזה 8,800 תושבים ישראלים וכ-5,000 אזרחי ישראל נוספים, שבאו להביע עימם הזדהות. מאז השעה 07:00 בבוקרו של יום 12 בספטמבר 2005, ח' אלול תשס"ה, לכל היאוחר, רצועת עזה (או כל חלק שלה) אינה נתונה עוד לתפיסה לוחמתית של מדינת ישראל. מאז המועד האמור ועד הימים האחרונים, הייתה רצועת עזה נתונה למרות הרשות הפלשתינית , ובימים האחרונים נתונה רצועת עזה, למרות ארגון החמאס".

לדבריה, רופאים למען זכויות אדם וגישה, מעוניינים "'ללכת בלי ולהרגיש עם'. כלומר, ללכת בלי ה'כיבוש' של ישראל ברצועת עזה, ו'להרגיש עם' ההטבות הנלוות לחיים תחת הכיבוש. העותרות מעוניינות שישראל תפסיק לנהל את חיי התושבים בעזה, אבל דורשות מאידך מישראל לדאוג לכל מחסורם לעולמי עד".

בעתירה, נדרש בג"צ לדחות את העתירות לפתיחת המעברים "מחמת חוסר שפיטות מוסדית". "העתירה עוסקת בעניין הקשור בטבורו ליחסי החוץ והביטחון של המדינה, עליהם מופקדת כאמור הממשלה: יחסיה של מדינת ישראל עם הישות הרש"פית (מלפנים) והחמאסית (כיום), שברצועת עזה, אשר האופי המדיני והביטחוני שלהן גלוי לעין, ושיוסדרו במו"מ מדיני בין מדינת ישראל לבין אותה ישות ו/או גורמים בינלאומיים אחרים".

יתרה מכך, בעתירה לפתיחתה מעברים ישנה הפרזה בתיאור מצוקתם של תושבי רצועת עזה המתגודדים בימים האחרונים באזור מעבר ארז, נטען בעתירה, "די לציין, בהקשר זה, שעל אף העובדה שממשלות ישראל ומצרים סיכמו ביום ה', 21.6.07, על מעבר כ-60 מתושבי עזה לשטח מצרים, בחרו כ-30 מהם לסרב להצעה. למיטב ידיעתן של המבקשות, אין בין 60 התושבים האמורים מי שנזקקים לטיפולים רפואיים. יתר על כן, וכפי שהובהר על-ידי המדינה בתגובתה לעתירה דנן, עושה המדינה מאמץ לסייע לנזקקים לטיפול רפואי, במקרים של צורך בטיפול רפואי מציל חיים ובהיעדר מניעה ביטחונית".

ישראל לטענתה, אינה האופציה היחידה לקבלת סיוע. בפני הפלשתינים קיימת אפשרות להגיע למצרים "לרצועת עזה גבול משותף עם הרפובליקה הערבית של מצרים. דרך גבול זה הוברחו מאז יישום 'תוכנית ההינתקות' עשרות טונות של חומר נפץ ואמל"ח אחר, ודרכו עשויים לנוע גם תושבי הרצועה, במידת הצורך, על-מנת לקבל טיפול רפואי בשטח מצרים. אשר על כן אין שחר לטענה - הבלתי רלוונטית כשלעצמה - כאילו רצועת עזה סגורה ומסוגרת בעטיה של ישראל".

כאמור בעתירה דורשים שורת הדין וחוג הפרופסורים, לדחות את העתירות לפתיחת המעברים.