על-פי המחקר הימצאותו של חולה הנפש במוסד גורם לכך שהוא מאבד כל קשר עם המציאות, כמו גם כל יוזמה וכושר לדאוג לעצמו, ובסופו של דבר הוא נוטה לפתח תלות מוחלטת במוסד הדואג לו.
על המסקנות הנובעות מהמחקר דן בימים אלה צוות של פסיכיאטרים ישראלים, המבקשים לסייע ל"אנוש" - האגודה לשיקום נפגעי הנפש בישראל. מסתבר כי לא מכבר נעשו ניסיונות למציאת פיתרון לבעיה הכאובה. אחד הפסיכיאטרים שהשתתף בדיון סיפר, כי בכפר בלגי, שבו עבד באחרונה, מקובל לאכסן את חולה הנפש במחיצת בני ביתו הבריאים, תוך ניסיון לשלבו בחיי המשפחה. אלא שניסיון זה לא עלה יפה והביא לתוצאות בלתי רצויות, כאשר ההשפעה ההדדית - של משפחת החולה ולהיפך - היתה שלילית.
פסיכיאטר אחר סיפר על ניסיון שנעשה בהולנד והיה מעודד יותר. שם נוהגים לשכן את חולי הנפש בשיכונים מיוחדים, הצמודים לבית החולים הפסיכיאטרי. בשיכונים אלה לומדים החולים לתפקד כעצמאים. סוג זה של מגורים, הקרוי "דיור מוגן", מאפשר בעת הצורך לאשפז את החולה במוסד הסגור הסמוך.
לדעת הפסיכיאטר, רצוי לאמץ את הפתרון הזה גם בארץ, משום שאינו יקר לטווח ארוך למוסדות המממנים. הוא גם מהווה, לדעתו, פיתרון אנושי, רפואי ופסיכולוגי, יותר מאשר האשפוז המתמשך במוסד הסגור.
לדברי הפסיכיאטר, יש בכך כדי לפתור את בעיית הטיפול הממושך לטווח ארוך, במקרה שמשפחת הנפגע תחליט, ביום מן הימים, להסיר ידה מטיפול ומדאגה לנפגע. באמצעות "הדיור המוגן" ילמד נפגע הנפש לתפקד בכוחות עצמו, מבלי להזדקק לתלות בזולת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה