"ביטול המצעד - סכנה לדמוקרטיה הישראלית"

העיסוק האינטנסיבי לגבי קיומו של מצעד הגאווה הממשמש ובא, מסרב לגווע. בתגובה לעתירתם של אנשים קיצוניים בימין, ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, בבקשה להורות על ביטולו של המצעד - מבקשת משטרת ירושלים לדחות את העתירה. לטענתה, העותרים פועלים בחוסר ניקיון כפיים, כאשר מחד פונים לבית המשפט ומאידך נוטלים את החוק לידם, באשר הם מעודדים ויוזמים פעולות אלימות. על-פי עמדת המשטרה, טענת העותרים כי קיום המצעד יגרום להפרת הסדר הציבורי, אינה יכולה להיטען כאשר הם אלו אשר עומדים מאחורי הפרות סדר אלו.

אל מול טענות העותרים כי מצעד הגאווה פוגע ברגשות הציבור הדתי, טוענת המשטרה כי צמצומו של מסלול הצעידה כמו גם שאינו עובר בשכונות החרדיות, מבטלים טענה זו. כמו כן, מציינת המשטרה כי הזכות לקיים את המצעד הינה מזכויות היסוד של האזרח לחופש ביטוי. לפיכך, במקרים בהם נדרשת המשטרה לאשר קיומו של מצעד אשר קהל עוין מבקש להתנכל לצועדים בו, איסור קיומו של המצעד צריך להיות האמצעי האחרון בו תנקוט המשטרה. לדידה, פעולתה הראשונית של המשטרה צריכה להיות מכוונת נגד המאיימים במעשי אלימות ולא נגד המשתתפים בתהלוכה.

עוד הצביעה המשטרה, המיוצגת על-ידי פרקליטות המדינה, כי עם מדיניות זו הסכים זה מכבר בית המשפט בעבר. בסקירה של החלטות קודמות, מראה המשטרה כי זכות ההפגנה והתהלוכה גברה זה מכבר בערכאה המשפטית על הצורך לשמור על ביטחון הציבור בשל קהל עוין. באופן זה מצטטת ב"כ המשטרה את פסיקתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, כי התחשבות בעוינות הקהל כמוה כהענקת המפתח לשימוש בזכות ההפגנה והתהלוכה ביד המתנגדים לה וכי דבר זה יש למנוע, שכן "אין לתת וטו לאספסוף ופרס לאלימות".

לסיכום דבריה, טענה המשטרה כי ביטול קיומו של המצעד צריך להיות האמצעי האחרון, גם אם אין ביכולתה של המשטרה להבטיח באופן טוטאלי את הסדר הציבורי. במיוחד אמורים דברים אלו, כאשר הסיכון הצפוי איננו ממשתתפי האירוע אלא מתגובתו של הקהל המתנגד, וביניהם העותרים. מול חשיבות השמירה על הסדר הציבורי עומד האינטרס של שלטון החוק, וכניעה לאלימות, כדברי המשטרה- היא סכנה לדמוקרטיה הישראלית.