"הסדר הטיעון עם רוזנשטיין - ברירת מחדל"

בימ"ש השלום בתל אביב אישר (ב', 18.6.07) הסדר טיעון שנחתם עם זאב רוזנשטיין, לפיו הוא ירצה שלש שנות מאסר בחופף לאלו שהוא כבר מרצה, בגין קשירת קשר לביצוע פשע. השופטת מרים דיסקין נימקה את אישור ההסדר אותו כינתה "ברירת מחדל" בצורך להגן על מערכת החקירה.

ע"פ כתב האישום שעליו נסב הסכם הטיעון, רוזנשטיין "הגה ויזם ביחד עם שני אחרים ועם ברוך דדוש, במחצית שנת 2001, לפגוע באחים ניסים ויעקב אלפרון, בשל אמונתו כי הם מתכוונים לפגוע בו. במסגרת הקשר וקידומו גייס רוזנשטיין בספרד, באמצעות האחרים, שני אנשים ילידי קולומביה ודאג להבאתם לישראל לצורך תכנון הקשר וביצועו. באוגוסט 2001 הגיעו הקולומביאנים ארצה לשם הוצאת תוכנית הקשר לפועל. בשלב הבא של קשירת הקשר וקידומו, ביום 28.8.01, הגיעו רוזנשטיין ודדוש למלון בת"א בו התאכסנו הקולומביאנים, ובאותו מעמד הוא שילם להם באמצעות דדוש 2,000 שקלים כמפרעה לחלק משכרם, עבור ביצוע תוכנית הקשר. בסופו של דבר, ביטל רוזנשטיין את תוכנית הקשר והיא לא בוצעה".

השופטת ציינה כי רוזנשטיין, המיוצג על-ידי הסניגורים עוה"ד בני וקרן נהרי, היה חשוד בשלושה תיקים: תיק בגין קשירת קשר להפצת סמים בכמויות גדולות ברחבי ארה"ב, המכונה "התיק האמריקני", התיק המדובר, ותיק נוסף המכונה "התיקים הישראלים". היא הוסיפה כי ב-2001 הועמדה לדין קבוצה של עבריינים ישראלים, שניים מהם האחים דדוש. הם הורשעו ונידונו ל-18 שנות מאסר. השניים היו חשודים גם בתיק האמריקני והם הגיעו להסדר טיעון עם רשויות התביעה הפדרלית בארה"ב ובארץ. עפ"י ההסדר הם מסרו גרסה מפורטת על חלקו של רוזנשטיין באותה פרשה. עניינם של האחים חובר לעניינו של רוזנשטיין ולהסדר הטיעון. רוזנשטיין הוסגר לארה"ב ואז, כתבה השופטת, חלה תפנית משפטית שבשלה נאלצה התביעה הישראלית להגיע להסדר הטיעון למרות קולת העונש הטמונה בו.

מדובר, לדברי השופטת, בהחלטה עקרונית של בית משפט אמריקני אשר הורה על "חשיפת זהותם של עדי תביעה מרכזיים שנטלו חלק בפעולות מעקב סמויות במהלך חקירת התיק, ובנוסף, השאיר להגנה פתח לחוקרם על שיטות הפעולה של העוקבים המשטרתיים בישראל". תפנית זו הפכה לדבריה את ניהול התיק לבלתי אפשרי "מחמת נזקים עתידיים קשים שתוצאותיה יסבו למערכת החקירה בישראל... עניין זה עמד ביסוד הסכמת התביעה לסיים את ההליכים הפליליים בדרך של הסדר כולל והווה את השיקול העיקרי לעריכתו".

הסדר הטיעון שנחתם עם רוזנשטיין בסופו של דבר נושא שני ראשים: "הסדר בינו לבין התביעה הפדראלית האמריקנית שבמרכזו עונש של 12 שנות מאסר בפועל אותן יירצה בישראל", וההסדר שכאמור אושר.

השופטת דיסקין הוסיפה כי למרות קולת העונש יש לראות בהסכם הישג "בעל משקל רב משמעות מבחינת האינטרס הציבורי". חשיבותו נגזרת לדבריה מהודאה של רוזנשטיין. "יש להודאה מפורשת מפיו אפקט עונשי נוסף שחשיבותו אינה פחותה- היא קרעה מעל פרצופו של רוזנשטיין את מסכת 'האדם מן הישוב' בה התהדר משך שנים וחשפה כלפי כולי עלמא את פניו האמיתיים של עבריין כבד בעל קשרים ענפים ומסועפים בעולם הפשע, הטובל את ידיו בעסקי סמים ואלימות מן המדרג העליון".

היא הוסיפה כי את העונש המוסכם בתיק זה "אין לשפוט אלא בהיבט הרחב באספקלריה של העונש הכולל. יש לזכור שבסופו של יום אין מדובר בענישה קלה אלא בעונש של שנות מאסר ארוכות בין כותלי בית הכלא. עובדה זו מאזנת את אספקט ההקלה של העונש במקרה הקונקרטי".

"לא מצאתי פגם בשיקולי התביעה בכריתת הסדר הטיעון ובנסיבות אלה, ניתן לומר שאינטרס הציבורי במובנו הרחב של המושג מצדיק במקרה זה את כיבודו של ההסדר טיעון בענייננו על אף קולתו", כתבה השופטת דיסקין.

כאמור, על רוזנשטיין נגזרו "שלוש שנות מאסר בפועל אותן ירצה באופן חופף לשנות המאסר שהוא מרצה כעת. 24 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שרוזנשטיין לא יבצע במשך שלוש שנים ממועד שחרורו מהכלא את העבירה שבה הורשע".