נבי ברי אחראי לגורל רון ארד

"יושב ראש הפרלמנט הלבנוני, נבי ברי, אחראי לגורלו של הנווט השבוי רון ארד," כך קבע אלוף (מיל.) אביהו בן-נון, אשר פיקד על חיל האוויר בעת נפילת ארד בשבי.

"ממשלת ישראל לא עשתה די בעבר לשיחרורו של ארד באמצעות לחץ על המימשל הלבנוני בכלל, ועל ברי בפרט," אמר בן-נון, "אך עדיין לא מאוחר מדי".

ברי פיקד על אירגון אמל אשר לכד את ארד, והציג בשעתו את ארד השבוי באומרו כי שערה מראשו לא תיפול כל עוד הוא בשלטון.

ברי הדרוזי התקדם בינתיים מתפקיד של ראש מיליציה מזויינת עד לראשות הפרלמנט הלבונוני, ונשמע באחרונה בכלי התקשורת כשהוא מתבטא בחריפות כנגד מדינת ישראל בנושא מימי הווזאני.

אירגון החיזבאללה תפס בינתיים את מקומו של אמל כאוייב העיקרי של צה"ל בגיזרה, אך לדיברי בן-נון לא חשוב אם דיראני 'גנב' את ארד מידי אמל, שכן ברי נטל בזמנו אחריות גורפת לגורלו של ארד.

בן-נון אמר את הדברים בראיון שהעניק לפני מספר שבועות לגלי צה"ל, במלאת 16 שנים לנפילתו של רון ארד בשבי, על-פי התאריך העברי - י"ג בתשרי תשמ"ז.

על-פי דברים אלה יש להפעיל לחץ על המימשל הלבנוני לשם השגת מידע אודות הנווט השבוי, שכן הטלת מלוא האחריות על המימשל האירני לא הביאה עד כה לכל תוצאות בשטח.

משפחתו של ברי מצאה ככל הנראה מקלט בטוח בפריז, בדומה למשפחות מנהיגים ערביים רבים אחרים.

בן-נון אמר דבריו עת גילה אלוף משנה במילואים יעקב עובדיה, כי הוא האיש שהיה אמור להיות על הטיסה במהלכה הופל ארד. עובדיה קיבל פקודה לצאת לטיסה אך סרב שכן לא היה מוכן לוותר על אזכרה ליוגב זאב, חבר קרוב, שנפטר במלחמת יום הכיפורים. "מצדי תטוסו עם אווירון אחד פחות, אני הולך לאזכרה", הודיע אז עובדיה, והפור נפל על רון ארד.

אל"מ (מיל.) מסר אז: "מדינת ישראל לא עשתה לדעתי די כדי להציל את רון ארד. אם היתה הנחישות - היינו מביאים את רון כבר בשנה הראשונה. המדינה היתה צריכה להשקיע את המשאבים ולהחזיר אותו כבר אז. המטוסים אמנם צלפו מסביב על כל מי שניסה להתקרב לארד, אבל את זה אפשר לעשות רק במשך השעות הראשונות. ומה אחר כך?
בשנות ה-90, כיהנתי כראש אגף ביטחון שדה בחיל האוויר, והיו דיונים רציניים מאוד על החלפת שבויים בתיווכה של גרמניה במסגרת העיסקה ישראל שיחררה שבויים. באוויר עמד נושא רון ארד, אבל בסופו של דבר הוא לא הוחזר במסגרת העיסקה הזאת. קיוויתי שייסגר באותה השנה המעגל עבורי, בחזרתו של רון הביתה. אז עוד האמנתי שהוא חי. היום, ההרגשה שלי, היא שהוא כבר לא בין החיים לדעתי שם, במקרה של רון, התחילה תסמונת מדחת יוסוף".

רון ארד נטש את מטוסו ב-16 באוקטובר 1986 מעל שמי לבנון, בשל תקלה טכנית. פצצה התפוצצה מתחת לכנף המטוס – יתכן שכתוצאה מפגיעת אש נק"ל, וגרמה לצלילת זנב.

רון ארד והטייס, אבירם, נטשו את מטוס הפאנטום F4. הטייס חולץ לעבר שטח ישראל תחת אש, כשהוא תלוי על מגלשי ההליקופטר.

ארד נשבה על-ידי ארגון אמל, הפועל בלבנון בחסות אירנית.
על-פי הדיווחים, בשלב מסוים נמכר לכוחות האירנים בלבנון על-ידי מוסטפה דיראני. מאז 1987 לא התקבלו ממנו יותר מכתבים ולא ידוע דבר על מקום הימצאו.