עדי תעשי לי גיטרה

לצלילי Killing in the Name of של רייג' אגיינסט דה מאשין, נפתח ביום שישי בערב השלב המרכזי של המירוץ ההזוי אל תהילת האינסטנט המוכר יותר בשם "כוכב נולד".

אחרי שלב האודישנים המשעשע והעצוב כאחד, נותרנו עם עשרים מתמודדים רעבים להכרה, וארבעה שופטים שביכולתם להגשים או לנפץ חלומות בגווני סלקום. כעת, נותר רק לראות מי יצטרף לנינט, מויאל, סעדו וג'קו בהיכל הנצנצים הסגול.

הבעיה העיקרית שלי עם התוכנית אינה טמונה בכך שהיא משמשת כמעבדת ייצור לתרבות נמוכה, אלא שגם את מעט היהלומים האמיתיים שאיכשהו נקלעו אליה, יש סיכוי טוב שהיא תהרוג במו ידיה. הרי הסטארים האמיתיים מסומנים מראש, לא? וגם אם לא, הטייפקאסטים לא רק שנקבעו מבעוד מועד, אלא גם הספיקו לחלחל לתוך התודעה שלנו.

לפחות במחלקת ה"נעים בעין", הכל כרגיל על הסט של כוכב נולד, וגם העונה התברכנו בכמה כוסיות מזמרות. עדי אולמנסקי, אחת החתיכות התורניות של העונה, מזכירה במראה את עדי נוימן. דורון רוקח, הקילוגרמים והקול המופלא, שלבטח יצלח לפחות את חצי העונה, ואיריס - זן נעלם של כוסית מוגנת.

את טבילת האש החגיגית של העונה קיבלנו מסיוון, שנזרקה

אחרי הביצוע הבינוני של סיוון, הגיעה

אחרי פיהוק וכמה פרסומות, התפרצה אל המסך ארלין גולד המקסימה, שליבי איתה עוד מימי האודישנים. אומנם ייתכן והעיבוד שבחרה ל"אמור שלום" הוא לא המתאים ביותר, אבל בחייכם... איזה פאנקי מאמא! איזה שואו! ארלין היא אולי היחידה שיש לה מספיק ביצים להיות עד כדי כך קולית וחיה על במת העינויים של צביקה הדר, אבל דווקא במקרה שלה, נחשף הרוע האמיתי של השופטים. דורון רוקח, לעומתה, מצויד במספיק star power כדי לשבות אפילו את לבו החמצמץ של צדי צרפתי, והפגיז בביצוע מרגש ל"הלב יודע".

את חן אהרוני היה ברור שהשופטים יאהבו, גם אם בעיני הוא עורר בעיקר אסוציאציות למופע יום העצמאות בכיכר אורדע. אולי בשל גילו הרך, נראה לי חן כהכלאה ביזארית בין ג'סטין טימברלייק הצעיר לצעירי תל אביב בימי אלינור אהרון.

מיקה הרי, חתלתולה מפתה גם היא, בחרה לשיר את "ימים לבנים". למרבה האכזבה, הביצוע של הרי לשיר של לאה גולדברג היה אנמי כבלונד דהוי, והחזיר אותי לטקס יום הזכרון של התיכון. מצד שני, מזוויות מסוימות היא דומה קצת לבר רפאלי, לא?

אחד המתמודדים הבולטים העונה הוא

הממתק האמיתי של העונה התגלה דווקא לקראת הסוף, בדמותה של מרים המקסימה.

נדב ואיריס היו שניהם בינוניים בעיני - ואכן, איריס מצאה את עצמה מחוץ למירוץ בסוף הפרק, אחרי כמה רגעי מתח צורמים בהם גורלה של ארלין היה מוטל בספק. עם כל הדרמה הזו, אני עוד איאלץ לזייף מרשם לואליום.

בשבת התייצבתי שוב מול המסך, לאפיזודה שנייה של עצבים מרוטים. אולי דווקא החלוקה לשני ערבים הותירה אותי עייפה ומרירה אל מול עשרת המתמודדים הנוספים, כי אף אחד מהם לא הצליח לכבוש את לבי כמו מרים, ארלין או דורון. עליזה שפרגה, שפתחה את הערב, העלתה בי בעיקר את אותה תחושה הממלאה אותי כשאני רואה את אודטה.

מורן קשרו, שהצליחה להרוס את "חור בלבנה" של רוקפור, פשוט לא נראתה כאילו הזכייה מעניינת את קצה הזרת שלה. היחיד שהצליח להמיס מעט מהקשיחות שלי היה דווקא אדיר אוחיון, שסיפק את הסחורה עם ביצוע סוחף ל"על גגות תל אביב" של אלונה דניאל. הינה עומד מולנו סוף כל סוף סוג של מיקיאגי צעיר. חזרו אחרי - כוכב נולד 5 התחיל רשמית עכ-שיו!

מה שעורר בי תחושת בוז עמוקה היו דווקא הברכות המסתחבקות ששוגרו לעבר שמעון פרס, מלווים בשיר שאינו אלא מחווה דוחה של תרבות שוק המונית. "שמעון אוהבים אותך"? פליז. המניירות של שועלי כוכב נולד והפולחן שטיפחו סביבם מביכים בעיני כמעט כמו מעללי הנשיא הקודם.