לגור באוטובוס

על שביל-עפר, בפרדס טובל בירק, בין הרצליה לכפר שמריהו, מתנוסס שלט מאיר-עיניים: "בית דורי". אלא שאין זה בית מן השורה. דייריו, ניצן דורי וחברתו גיזלה (גילה), מתגוררים יחדיו בתוך... אוטובוס, במשך כל ימות השנה.

את האוטובוס רכש ניצן, בן ה-40, צבר מוצק-גוף, לפני ארבע שנים. ניצן החליט אז לשים קץ, למה שהוא מכנה, "החיים הממוסדים והמרובעים בבית משותף בלב העיר". חלומו היה לצאת משיגרת החיים הרועשת בכרך הגדול ולחפש לו שלווה ורוגע בחיק הטבע.

ירקות מהגינה

ואמנם, הוא מצא את מה שביקש. ניצן, שהיה נהג ומדריך-תיירים, רכש בחסכונותיו אוטובוס ישן מקואופרטיב "אגד" והציבו על חלקת-אדמה שבבעלותו, בין הרצליה לכפר שמריהו. במו-ידיו השכיל להפוך את האוטובוס לבית-מגורים לכל דבר. את הבית על הגלגלים חילק לסלון, ובו ספה, כיסאות וכורסאות; לחדר-שינה, ובו מיטה זוגית וארון-בגדים; למטבח, עם כיריים, מזווה ומקרר על גז (שכן הבית אינו מחובר לזרם החשמל); לחדר-אמבטיה ולשירותים.

לפני שנה הצטרפה אליו גיזלה (היום גילה), צעירה נוצריה מהעיר ויסבדן שבגרמניה. את גיזלה הכיר ניצן בסיור חטוף שערך בגרמניה והשניים התאהבו ממבט ראשון. ללא היסוסים נטשה גיזלה, זהובת השיער, את בית-הוריה ואת עיסוקיה כגרפיקאית וכיצרנית בובות-שעווה, והחליטה ללכת בעקבות אהובה. גיזלה, שבאה אל המוכן, הסתגלה עד מהרה לחיים הבלתי-שגרתיים באוטובוס, עם כל אי-הנוחיות הכרוכה בהם, בעיקר בשל העדר החשמל.

סדר היום של בני הזוג עמוס לעייפה. עם הנץ החמה הם משכימים קום ומכשירים יחד שטח-אדמה נרחב, שיועד על-ידיהם למשתלה. הם מתכוונים לגדל בה צמחי גן ונוי ולהתפרנס ממכירתם. בינתיים חיים השניים "מן היד אל הפה", כאשר ניצן מלקט, מדי יום, פירות וירקות בשדות הסמוכים. ואילו העז, התרנגולות והאפרוחים שהם מגדלים, מספקים להם, אף כי במשורה, את מנות החלב והבשר היומיות.

העתיד באוטובוס

לדברי ניצן, גילה היא עקרת-בית למופת. תבשיליה אינם מביישים, כפי שהוא מעיד, את המטבח התימני של אמו. את מעט הפנאי שיש לה, מנצלת גילה ללימודי עברית באולפן בהרצליה. חיי החברה של בני הזוג מצומצמים למדי, בעיקר בשל העדר חשמל באוטובוס. טלוויזיה אין להם, ובהעדר אור, הם נוהגים "לישון עם התרנגולות".

עם זאת, הם עורכים, מעת לעת, ערבי בר-ב-קיו לחברים המתעקשים לפקוד אותם, בעיקר בסופי-שבוע, בחורף, לעומת זאת, נערכים המיפגשים החברתיים באוטובוס, לאור הנרות, והם נושאים אז אופי רומנטי מאין כמוהו.

גילה אינה מצטערת אף לרגע על ה"עיסקה" הבלתי-שגרתית שעשתה בחייה, והיא ממטירה על בן-זוגה שבחים רבים. גם ניצן אינו מעלים שהוא רווה נחת, בכל רגע, מהעזר שכנגדו. על אף כל הקשיים האובייקטיביים, רואים השניים את עתידם המשותף באוטובוס עוד למשך שנים רבות.