מה רע בכדורי הבשר של אמא?

הנה מבחן לקופירייטר הפנימי החבוי בכל אחד מאיתנו: קחו מסעדונת חמודה שקמה על חורבות סושייה בתל אביב. למסעדונת יש: מיקום סימפטי על גדותיו של רחוב ראשי ניחר, צוות מחויך ומקרין סחבקיות ישראלית מהסוג המוצלח והנעים ביותר, קצת מקומות ישיבה בפנים (מול הבר) ובעיקר שולחנות תחת שמשיות בחוץ, רשימת יינות מצומצמת מאוד והכי חשוב (חצוצרות בבקשה, שלא לומר שופרות): טבח מרוקאי מוכשר לעילא וכתוצאה מכך, תפריט מרוקאי מוצלח להפליא. ועתה ילדים - בן כמה הטייס?

סתם, סתם. ועתה, ילדים: איך נקרא למסעדה? מרוקו הקטנה? ד"ש מהמגרב? קזבלנקה? מרקש? זהו שלא. נקרא לה (או ליתר דיוק, קוראים לה) Mama's Meatballs. ואני שואל: למה? מה חטאנו שמגיעה לנו כל האמריקנית המוזרה הזאת? לא מספיק מביך שהפרסומות של אודאון, מזללה תל אביבית-הרצליאנית וישראלית לחלוטין, מופיעות בעיתונות המקומית באנגלית בלבד? עכשיו גם מסעדות מרוקאיות ברחוב אבן גבירול נפתחות באמריקנית?

ככה זה, מה לעשות. כוחות השוק. יושבים כל מני צעירים משונצי משקפיים במשרדים ממוזגים ברמת החיל, שותים לאטה מקיאטו, עושים פירסינג בגבה ומחליטים בשבילנו שאת הקפה שלנו נשתה באיטלקית ואת המטבוחה שלנו נאכל באנגלית. לפחות הפעם המטבוחה מחפה על השנצים.

כי התפריט של Mama's Meatballs, שכל מנותיו העיקריות הן קציצות, הוא להיט: מתחילים בלחם מרוקאי אפוי על חלוקי אבן (תשכחו מסיבים ובריאות, זה לחם נפלא וניחוחי על טהרת הקמח הלבן, והוא שווה כל קלוריה) ולצידו שלישיית מטבלים: אפשר לבחור בין מטבוחה לסלט מנגולד לחציל זעלוק לטחינה למחית שעועית (שמתפקדת על תקן שגרירות רומניה במרוקו) לסלט חצילים קטן וטעים לפלפלים קלויים בגריל, וסליחה אם שכחתי מישהו. אתם רואים?! רק הרשימה המזרחית נודפת ניחוחות השום וזוהר השמש המגרבית הזאת מעלה לי את הסעיף בעניין השם המופלץ.

אפשר להזמין גם סלטים גדולים יותר כמנות ראשונות ואפילו מרק, אבל דלגו. הכי כיף לחלק בין שניים לחם ושישה מטבלים. אחר כך מגיעה תהלוכה מפוארת של קציצות מרוקאיות: בולט עגל, קציצות בקר ברוטב עגבניות, קציצות עוף, קציצות בקר-כבש - הכל עגול, מבושל, טעים לעילא, זיל הזול ומוגש עם מבחר תוספות (הכי טעים הבורגול). כוסיות צפוניות, פעילות זכויות החתולים ואקדמאיות בריטיות שמחרימות את ישראל תוכלנה להתנחם בקציצות טופו וקינואה (מאוד טעימות, אגב).

גם הקינוח בא בצורת קציצות: כדורי שוקולד. הצוות מת עליהם מאוד וממליץ עליהם בכל פה, אבל היושר האינטלקטואלי מחייבני לדווח שבגן הקיבוצניקי שפקדה בתי בשנה שעברה הכינו הרבה יותר טובים. ניחא, זה לא העיקר. העיקר הוא האוכל המרוקאי הטעים שלפני, המחיר המצחיק שאחרי והשירות המקסים שתוך כדי.

כאמור, רשימת היינות זערורית אבל הבר דווקא מצויד. ואם כבר מדברים על הבר, הנה עוד משהו חמוד במקום: המקום הוא בעצם בר בלבד. כלומר, מה שמוקף בקירות הוא בר עם איזה שמונה מקומות ישיבה. יתר המקומות וכל השולחנות נמצאים בחוץ. כדאי לקחת את זה בחשבון בימות החמסין - אולי ארוחת צהריים שלא על הבר היא אופציה קצת מסוכנת (כי אין מזגן בחוץ).

עוד צרות שגרמן המקום: צפון אבן גבירול הוכרז לא מזמן על-ידי אונסק"ו כאזור אסון עולמי מבחינת חניה. על כל מקום חניה שאין, יש לפחות שני פקחים. ראו הוזהרתם. באחת הפעמים שאכלתי שם עם גיסתי, היא החנתה את נושאת המטוסים מסוג אלפא 166 שהיא משייטת בה ברחובות העיר על המדרכה שממול וכל הארוחה נאלצנו לתצפת שלא יגיע איזה בכור שטן ויתנכל לה. זה עבר בשלום, אם מתעלמים מזה שעד עכשיו יש לי רשרוש בלב. במילים אחרות: בחייאת, קחו מונית.

ארוחה מלאה ונדיבה ליחיד תעלה פחות ממאה שקלים. לא מצחיק? אפילו יותר מצחיק מהשם.

ועוד משהו

אם לא שמעתם בקולי ולקחתם את כדורי השוקולד - תהיו בריאים. אם כן שמעתם בקולי ועכשיו אתם מסתובבים באבן גבירול מתים למשהו מתוק ואכולי רגשי אשם על הקלוריות מהלחם והקציצות - חצו בבקשה את הכביש, צעדו כמה מטרים דרומה וסורו לסניף (הכשר!) של גלידה פרוטי באבן גבירול 158. גלידת היוגורט הרכה והדיאטטית שלהם היא הוכחה לקיומו של האל (ולכך שהוא מת עלינו).