לנשים קשה יותר לצאת מן הארון

מקובל לחשוב שההומוסקסואליות היא, בראש ובראשונה, עניין לגברים, אף כי ידוע שיש גם נשים הומוסקסואליות. אלא שההתייחסות לנשים לסביות אינה התייחסות שווה, ובעיני מרבית האנשים אין זה בדיוק אותו דבר.

בספרים ובכתבי-עת המטפלים בהומוסקסואליות נמצא תמיד פרק נפרד המטפל באשה הלסבית. גם השפה היומיומית מצאה לכך מילה מיוחדת: לאשה ההומוסקסואלית אין קוראים "הומואית," אלא "לסבית". בעקבות שיחות עם שורה ארוכה של נשים לסביות, קובע בטאונן בבריטניה, "לסבוס, כי דיעה מקובלת היא שהומוסקסואליות אצל נשים פחותה מאשר אצל גברים, וכי הבעיות שכרוכות בכך אצל נשים הן קטנות יותר. הגינוי החברתי של הומוסקסואליות אצל נשים הוא, כביכול, פחות חריף, ומכאן שלנשים הומוסקסואליות קל יותר בחברה. זוהי, לדעת הבטאון, קביעה מוטעית, הנובעת מדיעה קדומה ומחשבה מאוד סלקטיבית.

הבטאון מתבסס על מחקרים חברתיים שנערכו בהולנד ושהראו כי משיכה מינית לפרטים מאותו המין מופיעה באותה מידה אצל נשים כמו אצל גברים. הבדל בולט נמצא במספרים המצביעים על המצב המשפחתי: שני שליש מהנשים ההומוסקסואליות נשואות, ואילו אצל הגברים - רק שליש נשואים. זוהי, מסתבר, תוצאה ישירה מהלחץ החברתי המופעל על נשים להינשא: אישה שאינה נשואה, אפילו במושגים ובהלך הרוחות השוררים היום, היא אישה שלא הגשימה את יעודה.