ריבלין

חברי הכנסת,

כידוע לכם, בשנה האחרונה עבדתי קשה, לצדכם, כחבר-כנסת מן המניין, כי זה מה ש"בעלי הבית" שלנו - אזרחי ישראל - מצפים מכל אחד מאיתנו.

ובשנה האחרונה - וגם זאת אתם יודעים לא מהיום - גם עסקתי בנשיאות.

לא ראיתי בעיסוק בנשיאות פחיתות כבוד, חלילה, וגם לא ראיתי בכהונה הרמה פרס ניחומים על העדר אופק פוליטי קורץ יותר.
לא חשבתי שהתפקיד "מגיע לי" - אלא שעלי לשכנע אתכם, חברי הכנסת, לתת בי את אמונכם בקלפי.
לא המתנתי עד "שיבקשו ממני" לכהן כנשיא, הגם שהחלטתי להתמודד לכהונה הרמה רק אחרי שנוכחתי לדעת עד כמה רחבה התמיכה בי מימין ומשמאל, בכל סיעות הבית.

לכן, בכנות, גם לא ראיתי כל צורך להכחיש את שאיפתי לשרת כנשיא המדינה הבא, וגם לא חשבתי שעלי לחכות לרגע האחרון כדי להצהיר על שאיפתי בפניכם, פשוט, משום שאני באמת מכבד את מוסד הנשיאות, ועוד יותר מכך - את הכנסת, הבוחרת את הנשיא.

והנה, עוד מעט, מגיע רגע האמת.

מאחורי הפרגוד, כשנהיה לבד עם מצפוננו, הבה נזכור לשם מה, ובעיקר לשם מי, קיים מוסד הנשיאות.
הבה נעשה את הדבר הנכון באמת.

בכבוד רב,

ח"כ ראובן (רובי) ריבלין