הטיפול לא הצליח; השערות נשארו

ח', קטינה מקרית שמונה, עברה בחודש ספטמבר 2005, טיפולי לייזר להסרת שיער מגופה בחברת יעלים קוסמטיקה ואסתטיקה בע"מ ושילמה 8,400 שקל. הובטח שהטיפולים יינתנו ללא הגבלת זמן וכעבור שנה וחודשיים נסגרו כל סניפי החברה. ח' תבעה באמצעות אמה את החברה ואת בעליה יעל אביטל, באופן אישי, בבית המשפט לתביעות קטנות בקריית שמונה וביקשה לפצותה בסך של 17,800 שקל. לדבריה, הנתבעים הפרו את ההסכם והפסקת הטיפול הרעה את מצבה בשל צמיחת יתר.

ח' ביקשה פיצוי בגין עוגמת נפש והציגה הצעת מחיר להמשך טיפול, בחברה אחרת, בעלות של 11,307 שקל. לטענתה, אביטל הפסיקה את פעילות החברה במטרה להונות את לקוחותיה. ח' צרפה לכתב התביעה מסמכים מאתר האינטרנט של החברה שם הובטח שהטיפול יסתיים עם שביעות רצון הלקוח.

בכתב ההגנה טענה אביטל שאין לתבוע אותה באופן אישי בהעדר יריבות והעסקה נקשרה בין ח' לחברה בהיותה אישיות משפטית נפרדת. לדבריה, ח' טופלה באופן מסור וקיבלה 2/3 מהטיפולים הדרושים. הוכחש שמצבה של ח' הוחמר עם הפסקת הטיפול ואביטל הדגישה שהדבר לא הוכח ולא צורפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה שתתמוך בטענה.

בפסק הדין שניתן בתחילת החודש קיבלה השופטת ברכה סמסון את התביעה בחלקה. התביעה האישית נגד יעל אביטל נדחתה ונקבע שהיריבות היא בין ח' לחברה ולא בינה לבין אביטל. "גם אם הנתבעת הינה בעלת החברה ושימשה בפועל כמנהלתה אין בכך כדי לחייבה אישית בגין הפרת ההסכם בין התובעת לחברה שהינה אישיות משפטית נפרדת". השופטת הוסיפה שלא הוכח במידה הדרושה שאביטל תכננה מראש להפסיק את פעילות החברה תוך הונאת ח'. "בטענת מרמה דרושה רמת הוכחה גבוהה מאוד והפסקת פעילות החברה על כל סניפיה אין בה כדי להוכיח כוונת מרמה. המכון פעל במשך למעלה משנה והתובעת קיבלה טיפולים ויש בכך לסתור את טענתה של ח'".

השופטת הוסיפה שח' הוכיחה שההתחייבות היתה ללא הגבלת זמן וכי זו הופרה כשהטיפול הופסק ללא שביעות רצונה. לא הוכח שקבלת טיפול חלקי גרמה להרעה במצבה של ח', "זהו עניין במומחיות וללא חוות דעת מומחה לא אוכל לקבוע ממצא". בסופו של דבר החברה חויבה לשלם לח' בגין הנזק הממוני, שנגרם בעקבות הפרת החוזה, ומסתכם בהצעת המחיר, סך של 11,307 שקל בתוספת 1,000 שקל בגין עוגמת נפש.

השופטת שכחה לציין שהצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין. ת.ק: 101/07.

כשחברה התפרקה והפכה לחדלת פירעון - אין ממי לגבות כסף. גם אם מונו נושים, יש "תור" ולא כל מי שרשאי להיפרע יקבל את כספו. לעומת זאת אם חברה עברה לבעלים "חדש" שנכנס בנעליו של הבעלים ה"ישן", ההתחייבות ללקוחות (שהועברו והם קניינה של החברה שעברה "ידיים"), נותרת על כנה ורובצת לפתחו של הבעלים ה"חדש" כל עוד לא חתמו הלקוחות על הסכם חדש (מטעמו).