תבע את המשטרה בגלל שריטה ברכב

רכבו של אלון רשף מבת-ים נשרט באמצעות כלי חד בחודש פברואר השנה. אלון הגיש תלונה במשטרת בת-ים וביקש מהשוטרים ליטול טביעת אצבע מהרכב, שתוביל, כך חשב, לגילוי המבצע. השוטרים לא נטלו טביעת אצבע בגלל החשכה ולמחרת לא עשו זאת בגלל שירד גשם וטכנאי מחלקת זיהוי פלילי (מז"פ), הסתפק בצילום הרכב. זה לא מצא חן בעיני רשף והוא תבע את משטרת ישראל בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון והאשים שעקב התנהלותה השלומיאלית והרשלנית של המשטרה המבצע לא נתפס עד היום. אלון הוסיף שבאותו ערב התלונן אדם נוסף על אותו מעשה.

המשטרה השיבה להגנתה שלא התרשלה, הפעילה שיקול דעת ופעלה בהתאם לנהלים המשטרתיים שצורפו לכתב ההגנה.

השופט אברהם הימן, שדן בתיק לפני שבועיים, דחה את התביעה וקיבל את טענות המשטרה. לדבריו, שיקול הדעת שהפעילו השוטרים היה סביר, וללא רבב, והמשטרה לא התרשלה בטיפול בתלונתו של רשף. "הקשר שמוצא התובע בין אי נטילת טביעות האצבע לבין גילוי העבריין הוא קשר ספקולטיבי גרידא. שאלה ראשונה האם אותו עבריין הותיר טביעות אצבע על הרכב או שמא כל שעשה הוא לחרוט בחפץ החד במכונית והסתלק מהמקום". השופט הדגיש שגם אם היה עולה בידי המשטרה להוציא טביעת אצבע, מי מבטיח שזו היתה מופיעה ותואמת לטביעה שבמאגר טביעות האצבע. "גם אם היה לכאורה 'גילוי' וזהות בין המעתקים לבין טביעות האצבע במאגר, והיה מתגלה זהותו של בעל טביעות האצבע, מי לידו של התובע יתקע כי אותו אדם יודה בביצוע העבירה. וכי מה פשוט באופן שנפוץ כי אותו אדם יטען שחלף על פני רכבו של התובע ודרך מקרה נגעה ידו ברכב".

השופט הוסיף שהעובדה שנמסרה תלונה נוספת באותו עניין, "אין בה כדי לסייע ולחלץ את הספקולציה אל עבר עובדה". השופט התייחס לעדותו של רפ"ק מידן מנהל מחלקת החקירות במשטרת בת-ים שאחוז הגילוי המתבסס על טביעת אצבע הוא כ-3%. "עובדה זו חשובה ונותנת משנה תוקף לכך שמדובר בספקולציה גרידא לפי מידת ההסתברות הסטטיסטית הנמוכה".

לטענת השופט, הנוהל המשטרתי הנוגע ללקיחת טביעות אצבע מתבסס על שיקול מקצועי מובהק ונטול פגם. "לא הובאה ראיה שהנוהל מופרך או לקוי או פגום מבחינה מקצועית או שמא לא סביר". השופט דחה כאמור את התביעה ובנסיבות העניין החליט שלא להטיל הוצאות על רשף. השופט שכח לציין שהצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין. ת.ק: 686/07.