סודן: עדות מצמררת של קורבנות אונס

נשים אמיצות מדרפור מספרות על אונס קשה - בדרכן לאסוף עצים כדי למכרם ולפרנס את משפחתן, הנשים נאנסו על-ידי חברי כנופייה שנקלעה לדרכן, הוכו ונשדדו.

ערומות ופצועות, נמלטו הנשים בחזרה לכפרן, קלמה. "כל זמן שזה נמשך, חשבתי: הם הורגים את התינוק שלי", סיפרה אלישה, בחודש השביעי להריונה באותו הזמן. הקבוצה, ובה 7 נשים, יודעת מי היו התוקפים. הגמלים של הגברים האכזריים והמדים שלהם הצביעו על כך שהם שייכים לג'נג'וויד - המיליציה הערבית המואשמת בביצוע פיגועי טרור.

סוכנות הידיעות AP מביאה את סיפורן של 7 הנשים, אשר אומת גם על-ידי נשים נוספות כמו גם על-ידי עובדי סיוע במחנה. כעת, בשנה הרביעית לסכסוך, הוא הפך למשבר ההומניטרי הקשה ביותר, ואונס הוא תוצר לוואי שלו. כך אומרים פעילי זכויות אדם באו"ם.

ממשלת סודן מכחישה חימוש של המיליציות וטוענת כי החברה האיסלאמית השמרנית לעולם לא תסבול מעשי אונס. הממשלה אומנם הסכימה לאפשר ל-3,000 חיילי או"ם להגיע לאזור אך לא ל-22,000 המתוכננים להגיע על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם. בממשלה טוענים כי הכוח יהווה חוד החנית לכוחות אנטי-ערבים. בתוך כך למעלה מ-200,000 אזרחים מתו ו-2.5 מיליון נאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות הסכסוך.

מעשה קלון

קלמה הוא מיקרוקוסמוס של אומללות - בקתות בוץ ואוהלי פלסטיק ובהם 100,000 איש הפכו לבני ערובה. המקום מלא בכנופיות עד כדי כך שהכוחות של האו"ם מזמן נמלטו ממנו, ולא היו מסוגלים להגן על יושביו. המחנה כה צפוף עד כי הממשלה ניסתה להגביל את יושביו, ואסרה על בניית שירותים נוספים ולכן הצחנה מציפה את המקום. כל מי שרוצה להיכנס למחנה צריך לקבל את אישור הג'נג'וויד. כך גילו אותן נשים שכעת מספרות על מקרי האונס המזעזעים.

בסודן ובמדינות איסלאמיות רבות, החברה רואה בתקיפה מינית כמעשה קלון על משפחתה של האישה. לכן, "קורבנות יכולים לעמוד בפני נידוי נוראי", אומרת מאהה מונה, העובדת באו"ם. כמה עובדי סיוע מאמינים כי הג'נג'וויד אונסים את הנשים כדי להפחיד את המורדים, בני משפחותיהם ותומכיהם. "זו אסטרטגיה של מלחמה", אמרה מונה בראיון מוקדם יותר בחרטום, הבירה.

נאסר קמבאל, פעיל לזכויות אדם ומייסד שותף של מרכז עמל, קבוצה סודנית המסייעת לקורבנות אונס וניצול אחרים, טוען כי מקרי האונס אינם מתוכננים על-ידי הממשלה. רצח וביזה ועינוי, כן, אבל אונס לא", אמר.

קלמה אינו המקום היחיד בו נשמעים הדים של מקרים קשרים כאלה. בעיר מוקג'אר תיארו שני גברים, כל אחד בנפרד, אונס של נשים שהובאו לכלא. לדבריהם, התוקפים צעקו כי הם "שותלים עגבניות" - בהתייחסם לצבע העור - הערבים בדרפור מתארים את עצמם כ"אדומים" בשל היותם מעט בהירים יותר מאשר אפריקנים אתנים.

באו"ם אומרים כי 2,500 מקרי אונס רשומים בדרפור ב-2006 אך ככל הנראה ישנם מקרים רבים יותר שלא דווח עליהם. המספר האמיתי הוא ככל הנראה אלפים בחודש. הקורבנות לרוב אינם מזהים את התוקפים, מה שאינו מאפשר עשיית צדק עמם. עד כה רק 8 נאשמים נשפטו והורשעו באונס בדרפור, על-ידי בתי המשפט הסודנים ב-2006.

לא מאמינות בבתי המשפט

שבע הנשים, שהסכימו לספר את סיפורן באמצעות מתורגמנים, שברו את השתיקה של רבות אחרות. כולן מסרו את שמותיהן והסכימו להזדהות אך בסוכנות הידיעות לא חושפים את שמן מחשש לנידויין. הנשים אמרו כי יצאו ביום שני בבוקר חודש יולי שעבר ובקושי הספיקו להתחיל באיסוף העצים כש-10 ערבים על גמלים הקיפו אותן, צעקו לעברן דברי בלע וכיוונו אליהם רובים.

הנשים תחילה ניסו להימלט. "לא ניסיתי אפילו, כי לא יכולתי לרוץ", תארה האישה ההרה. לדבריה, 4 גברים נשארו מאחוריה ודקרו אותה במקלות, בעוד שהאחרים התעמתו עם שאר הנשים. "לא הגענו רחוק מאד", אמרה מרים מהן וחשפה צלקת מכדור שפגע בברכה.

עוד סיפרו כי הוכו וחמוריהן הומתו. זהיה, בת 30, הביאה עמה את בתה בת ה-18, פטמיה ואת תינוקה. התינוק הושלך לאדמה ושתי הנשים נאנסו. התינוק שרד. לדבריה, הנשים הותקפו זו לצד זו ו-4 גברים אנסו אותה בתורות.

הנשים סיפרו עוד כי התוקפים הפשיטו אותן ולגלגו עליהן כשנמלטו. בדרכן חזרה, גברים ממחנה הפליטים כיסו את גופן של הנשים בחלקו אך הקורבנות סיפרו כי צחקו עליהן כשנכנסו למחנה. "מאז, דאגתי לכך שנשים שחיות בפאתי המחנה יחזיקו בסט נוסף של בגדים כשהן יוצאות", אמרה ח'דיג'ה עבדאללה, מנהיגת המחנה. הנשים קיבלו גלולות נגד הריון וכדורים נגד HIV ולכן הורשו להישאר עם בני משפחתן, כך סיפרו. תינוקה של עיישה בריא ושלם. 7 הנשים אומרות כי לא עזבו את המחנה מאז שהותקפו. אף אחת מהן לא מאמינה בבתי המשפט - הסודנים או הבינלאומיים.