קולינרי במושבה הגרמנית: יוקרה וחוסר יומרה

קולינרי מתפארת באוסף יינות ישראלי של למעלה מ-200 יינות מיקבים ישראלים בלבד מטעמי גאווה מקומית וכשרות - החל בגדולים ומוכרים וכלה ביקבי בוטיק קטנים. מעבר ליין מגישה המסעדה מנות מיוחדות שרועננו רק לאחרונה במסגרת תפריט בקיץ. התיישבנו בשולחן הסמוך לבר מול קיר מרשים המאכלס יינות מכל סוג. עוד לפני ששמנו לב כי המוזיקה שהתנגנה מעט הפריעה, קרבה המלצרית ושאלה: "המוזיקה מפריעה? מיד יתפנה שולחן מרוחק יותר ותוכלו לעבור לשם". מחווה קטנה שנתנה הרגשה טובה.

עיון בתפריט היינות הבהיר לנו שמשם לא תצמח ישועה, אז ביקשנו בפשטות יין למתחילים, לא כבד מידי, שיתאים גם לחיך של שותה קולה מושבע וילווה את הארוחה. היסוס קל, ולשולחן הצטרף יין אדום יבש, גלעד שמו, מיקב תשבי כמדומני, המורכב מבלנד של מספר זנים והיה עשיר בטעמים ובריחות.

היות שהתיאבון גבר פצחנו ללא שהות בראשונות - סביצ'ה טונה על מצע גוואקמולי היה נהדר- טעים נעים וחלקלק, מתובל בעדינות ובדיוק. וטרטר פילה עם עלי תרד שעועית ירוקה ועגבניות מיובשות - מנה שהייתה עזת טעם יותר על אף חזות הסלט התמימה. ההנאה מהמנות הראשונות השכיחה מאיתנו את עובדת מנת הפתיחה שלא הוגשה לנו עקב המעבר לשולחן אחר ומשהערנו על כך למלצר, מיד הגיע לחם הבית לוהט מהתנור, בצורה מקורית ומלווה בממרח עגבניות מיובשות. עוד בטרם התקרר כבר נטרף והרגשנו מוכנים למנה הבאה.

שוכנענו להזמין מנת חזה עוף פריך העוטפת חזה אווז ומונחת על פירה זעפרן ברוטב ציר עגבניות. תהינו גם איך מצפים מאיתנו להזמין משהו אחר כשבתפריט נמצאת מנה המתקראת "תאוות בשר". איך באמת?

עד מהרה הגיעו המנות: גילוי נאות - חזות העוף והאווז למיניהם, אינם כוס התה שלנו. בדרך כלל אנו מעדיפים הולכי על ארבע. אך הפעם החלטתנו לתת גם לטעמים אחרים להתארח. המנה הייתה טובה, נדיבה והשילוב של בשר עוף וחזה אווז עבד היטב. לפירה הזעפרן לעומת זאת, כנראה שצריך להתרגל. התבלין היקר ירד למרבה הצער לטמיון כשנשאר מיותם על הצלחת. מאוחר יותר התברר שגם שפית המסעדה, מירית הראל, לא רואה בזעפרן ובכמהין חזות הכול. זאת למרות התדמית היוקרתית.

הלאה. מנת תאוות הבשר הגיעה רוחשת על גבי פלטה לוהטת כשפתיליה תחתיה. המנה כללה נתח פילה, אנטרקוט, צלע טלה ומח עצם בין כל אלה עמד מבויש תפו"א עטוף בניר כסף שהיה טעים ונימוח באופן מפתיע. כיון שהפתילייה דלקה המשיכו הבשרים להצלות עוד קצת גם לאחר ההגשה. אם אתם חובבי בשר נא, אל תשכחו לבקש מהמלצר לכבות את האש בעוזבו. האנטרקוט היה טעים, אך עשוי קצת יותר מדי כיוון ששכחנו להורידו בזמן. צלע הטלה הייתה טובה, ופילה הבקר היה מעולה, עסיסי אדמדם ומלא טעמים. מח העצם היווה קינוח למנה המפוארת הזו שנחלקה בין שניים בקלות.

לשלב הקינוחים הגענו כבר שבעים למדי אך עד מהרה הגיעה לשולחן "דמעת שוקולד"- קינוח בצורת טיפה המשלב בסיס שוקולד אגוזים, מוס שוקולד ופירות יער. המתיקות והחמצמצות השתלבו מצוין ולנו לא נותר אלא להיפרד לשלום מקולינרי ולדדות לרכב שבעים ומרוצים. המקום אגב, כשר למהדרין. וחסר יומרנות אמרנו?