"נסראללה לא הבין כמה הושפלנו ביציאה מלבנון"

בין שלל העדויות שנמסרו בפני ועדת וינוגרד הייתה זו של המזרחן
ד"ר גיא בכור. בכור התמקד בעדות ביחסי הכוחות השונים המרכיבים את ה"ביצה הלבנונית", בהתנהלות הישראלית מול הפוליטיקה הערבית וגם גילה כיצד היתל ראש ממשלת לבנון פואד סניורה בישראל.

בכור אמר בעדותו, כי להערכתו בלבנון חיים כיום יותר מ-50% שיעים, ומעמדם בלבנון הושג על גבי ההתנגדות "מוקהימה" בישראל. יציאתה של ישראל מלבנון בשנת 2000 גרמה דאגה לנסראללה והוא חיפש דרכים כיצד לשמר את ההתנגדות, אך לא לגרור את ישראל לתגובה גדולה מדי.

לדברי בכור, נסראללה חשב שחטיפת החיילים תפתור את בעיית הירידה במעמדו אך הוא טעה. "היום אנחנו יודעים את זה כי הוא נפגש עם פואד סניורה (ראש ממשלת לבנון, ר.א.) למחרת החטיפה, ואמר לו: "אל תדאג זה יקח יום יומיים, הם יפציצו פה ושם והכל יחזור לקדמותו. כלומר, זאת היתה הנחת היסוד שלו. והוא לא הבין כמה אנחנו על-פי התפיסה המכוננת שלנו הושפלנו או לפחות ראינו את עצמנו כמושפלים לאחר היציאה מלבנון, ואנחנו חיכינו למהלך כזה".

בכור טען כי ממשלת ישראל נגררה למלחמה מבלי להתייחס לפוליטיקה הערבית במזרח התיכון. "במזרח התיכון, למילה יש חשיבות גדולה, ואנחנו הישראלים בזים למילה. תמיד היינו אומרים: הם מאיימים ובזנו לזה. אבל האיום יש לו חשיבות. אתה מאיים, הצד השני מאיים בחזרה, נוצרת הרתעה, יש הרתעה, אין מלחמה...אבל אנחנו ישר קופצים ליורה הרותחת הזאת של החמישים שנה. ישר אנחנו נכנסים. מה אנחנו נכנסים רבונו של עולם? תצרו קצת סיטואציות. ...הרי לא צריך להיות גאון גדול בהיסטוריה צבאית כדי להבין שמלחמות מכינים, דעת קהל, ידידים, קואליציות".

בכור גילה בעדותו כיצד ראש ממשלת לבנון פואד סניורה היתל למעשה בישראל. מדובר באותו לילה שבו כינס סניורה את ממשלת לבנון לישיבה מיוחדת כדי להחליט אם לקבל את החלטת מועצת הביטחון 1701 בטיוטות המתקדמות שלה. "במוצאי שבת בלילה. פואד סניורה מאד רצה לאשר, לקבל וליישם את החלטת מועצת הביטחון 1701. הוא לא הסתיר את זה, הוא רצה לגמור כבר את הסיפור הזה, לא מצא חן בעיניו השיעים גם גדלו יותר מדי. זה יוצר סיטואציות, לבנון שלו נהרסת והוא עמל כל כך הרבה לשקם... אז הוא אמר לשרים שלו: אני מבין שאנחנו מקבלים ומאשרים את ההחלטה. לפתע קמים שני שרי חיזבאללה בממשלה הלבנונית. אמרו לו: אדון פואד סניורה. תדע לך, אנחנו מודיעים לך בשם חסן נסראללה. לא נקבל את ההחלטה, לא ניישם אותה, לא נתפרק ולא נעזוב את דרום לבנון. תחליט מה שתחליט. הוא נדהם. נוצרה לו דילמה. מה הוא יעשה? מצד אחד הוא חייב להודיע במוצאי שבת שהוא מאשר את ההחלטה כי למחרת יום ראשון ממשלת ישראל יושבת ואמורה לאשר את זה. אם הוא לא יאשר גם הם לא יאשרו. הוא רוצה מאד לקבל. ואז הוא בא באותה ישיבה סגורה ואמר לשני השרים של החיזבאללה: תראו אני מציע לכם דיל, אנחנו נצא מהישיבה הזאת ונגיד שקיבלנו את ההחלטה ואישרנו אותה. אבל נגיד עם הסתייגויות. מה ההסתייגויות? נגיד לא מגלים, לא מדברים על זה. ...אני מבקש מכם... תשמרו את דעתכם בסוד 24 שעות עד מחר בלילה. זה מה שאני מבקש... למה? כי מחר היהודים יושבים בירושלים והם צריכים לקבל. לאחר שיקבלו ורשמית כבר הכל יתקבל, תגידו מה שאתם רוצים. ...אמרו לו: אתה יודע מה? בסדר, אנחנו מוכנים. זה היה דיל".

בכור הוסיף בעדותו, כי למחרת התראיין לדן שילון, ואמר את הדברים וגם הביע מעל גלי האתר ספק אם שרי הממשלה שעשו דרכם לישיבת הממשלה, יודעים זאת. התגובה לדבריו הייתה: "זה מאוחר מדי, הם מאוד רוצים את הפסקת האש ואת ההחלטה הזאת והם יאשרו את זה".

מי שהרוויח מהמלחמה הייתה אירן הדגיש בכור. "כל הארסנל חזר ואפילו משופר יותר. בחודשיים האחרונים עבדו יפה מאוד, וזה בוודאי יגידו לכם גורמי הערכה ומחקר אצלנו... אירן לא הקריבה דבר: לא חיילים, לא כסף, לא נשק ישיר, לא התקיפו אותה. ההפך - היא פתאום הופכת להיות כוח אזורי ומתחשבים בה". בהמשך אמר בכור כי אירן התחזקה ו"בהחלט עוברים לה הרהורים צבאיים בראש".

למעשה, במלחמת לבנון השניה חיזקה ישראל את המהפך התרבותי-חברתי פוליטי שהוביל החיזבאללה, אמר בכור. התחושה בעולם הערבי הייתה שהשלום הכזיב והפתרון טמון באיסלאם הפוליטי - ההלכה האיסלאמית. החיזבאללה "מיתג" את עצמו ב"התנגדות" נגד ישראל, נגד ארה"ב נגד המערב, כדרך חיים. "בעצם מה שהחיזבאללה
ניסה לטעון מאז החודשיים של המלחמה: הנה הוכחנו, פיזית בתנאי מעבדה, הראינו לכם שזה יכול להיות פתרון. ...אנחנו הגשמנו את זה בלי דעת. הכנסנו ועזרנו פה לתפישה כזאת".