יעל אוריאל מאילת הזמינה בחודש מאי 2005 מחברת קבין פול בע"מ ציפוי "ויניל" (פלסטיק המשמש לבידוד, חומרי ריפוד, ניילונים ועוד, א.פ.) לבריכת שחייה שבחצר ביתה ושילמה 12,300 שקל. התקנת הציפוי נעשתה באיחור של שלושה חודשים והתברר שציפוי הויניל, אינו מתאים. החברה התחייבה במכתב, שצורף לכתב התביעה, לפצות את אוריאל ולהחליף את הציפוי בתוך 4 חודשים ושום דבר לא קרה. אוריאל תבעה את החברה בחודש ספטמבר 2006, בבית המשפט לתביעות קטנות באילת וביקשה לבטל את העסקה ולקבל את כספה. לטענתה, מנהל החברה ביצע מדידות בבריכה לצורך התאמת הויניל.
החברה השיבה בכתב ההגנה שאין יריבות בינה לבין התובעת ועליה לפנות לקבלן שרכש את הציפוי. לדבריה, סיפקה לקבלן את הציפוי החלופי והוא מעכב את העבודה בגלל שאוריאל חייבת לו 700 שקל. "התובעת אינה זכאית לפיצוי משסופק הציפוי לקבלן". החברה ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.
השופטת דפנה בלטמן-קדראי, סגנית נשיא בית המשפט באילת, קיבלה את התביעה בחודש מרס. לדבריה, התובעת הוכיחה, באמצעות פלטי שיחות, שההתקשרות הראשונית היתה עם מנהל הנתבעת והקבלן פעל בשם החברה. "מסמכי הנהלת חשבונות מלמדים שלפחות חלק מהתשלום, נעשה במישרין מהתובעת לנתבעת. גרסת מנהל הנתבעת התאימה ברובה לגרסת התובעת לגבי השתלשלות היחסים ה'משולשים' בין הנוגעים בדבר, וגרסת הקבלן סתרה את גרסת מנהל הנתבעת".
השופטת הוסיפה שאספקת והתקנת מוצר שאינו מתאים, כשניתנה הזדמנות לתקן, מזכה את המזמין בביטול עסקה. כמו כן במצב של הפרה ברורה מצידו של ספק צפוי שתקן את ההפרה. "שוכנעתי שהנתבעת החמיצה הזדמנות לתקן את אי ההתאמה ובנסיבות אלה קמה לתובעת עילה לביטול ההזמנה והשבת התמורה ששולמה". הנתבעת חויבה תחזיר לתובעת 12,300 שקל בתוספת 300 שקל הוצאות. השופטת שכחה לציין שלתובעים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. ת.ק: 1343/06.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה